בספריית רשת חוויות נפתחה סדנא ייחודית העוסקת בכתיבת זיכרונות ילדות ממעברת רחובות, זאת כהמשך לערב סיפורי המעברות המוצלח שהתקיים לאחרונה בבית העם. המנחה, מירי שחם: “הצירוף שחזר על עצמו פעמים רבות בדברי המשתתפים היה “גן עדן” לתיאור תקופת ילדותם במעברה”.
סדנת כתיבה ייחודית במרכזה זיכרונות ילדות ממעברות רחובות נפתחה השבוע. זהו שיתוף פעולה בין מנהלת חוויות בספריות, סיגל לוי בן ישי ומנהלת הארכיון העירוני הדס אביבי שיצרו המשך לערב סיפורי המעברות שהתקיים בהצלחה בבית העם בהובלת הקתדרה העירונית ומספר הסיפורים יוסי אלפי.
לדברי יוזמות הסדנא, הכתיבה מהווה גם סוג של תיקון בעיני הילדים שגדלו במעברה. “היה הרבה יופי בילדות שלהם, אבל לעיתים היופי הזה נשכח מפני שבספרי ההיסטוריה מספרים בעיקר כמה קשה היה במעברה וכמה רעב ועוני. בנוסף לתיעוד ההיסטורי החשוב, סדנת הכתיבה מאפשרת למשתתפים לחיות מחדש את הילדות, להיזכר, לפתוח לעיתים סיפורים שנקברו בתוכם שנים ארוכות וגם לשתף אותם עם המשפחה, הילדים והנכדים שגדלו במציאות אחרת וקשה להם אפילו לדמיין איך היה לגדול אז. כך למשל, כאשר נשאלו אותם ילדים, שהיום כבר סבים וסבתות, מה היו המאכלים שאהבו לאכול במעברה ומה המאכלים סלדו מהם ואחד המשתתפים ענה: ‘מה זאת אומרת דברים ששנאתי לאכול. מי בכלל התעסק אז עם טעים לי – לא טעים לי. שמחנו שהיה לנו מה לאכול'”.
מנחת הסדנה, מירי שחם מסרה כי “הצירוף שחזר על עצמו פעמים רבות בדברי המשתתפים היה “גן עדן” לתיאור תקופת ילדותם במעברה. איזה מין גן עדן זה היה? מרחבים, חופש, טבע, אוהלים ומאוחר יותר צריפים, מתפרקים ונבנים. החיים רוחשים, הצורות לעולם אינן קבועות: סמרטוט בד מגולגל לכדי כדור משחק. ארגז עץ פשוט מצמח ארבעה גלגלים. קרש שהושלך הופך לשרפרף, סדין נעשה וילון. מטמורפוזות של חומר שמשקפות את הגלגולים שעברו האנשים. היסוד החמקמק הזה של הארעיות, שמוציא מבוגרים מדעתם, הוא אהוב ביותר על ילדים ולכן המעברה הייתה ממלכתם של הילדים. אילו היו נותנים לילד הרפתקן יד חופשית לתכנן שכונה מתוך חזיונות דמיונו הקודח, קרוב לוודאי שפרי התכנון שלו היה מזכיר מעברה, כי לחיות במחנה קיץ תמידי זו פנטזיה ילדותית שרירה וקיימת, זהו גן העדן. ילדי המעברה אמנם שמעו את הוריהם לוחשים זה לזו לחישות מודאגות בענייני פרנסה, אבל תמיד היה משהו מעניין יותר לעשות מחוץ לאוהל או לצריף – לבדוק אם התותים על העץ כבר הבשילו. להתפלח לקולנוע. לשחק תופסת עם החברים. בגן עדן הזה המקלחות היו ציבוריות והמים היו קרים. את כלי האוכל המלוכלכים, העשויים פח, נהגו להדיח בברזייה המשותפת, שאריות המזון סולקו באמצעות שפשוף הכלים בחול. רבים טיפחו גינת ירק קטנה סביב האוהל, גידלו עגבניות, כרוב, גזר ועוד. נאחזו בקרקע בלי הורה היאחזות, מנסים להיטיב את מצבם ככל שהתאפשר. הילדים מספרים על חיים רוויים בהרפתקאות, הרפתקה כדרך חיים. ההורים בקושי היו בתמונה”.
