בעיצומו של גל הקורונה השלישי, ובשעה שישראל נעה בין מבצע החיסונים הגדול לבין נתוני התחלואה שמאמירים לשיאים חדשים, מחלקות הקורונה בבתי החולים בארץ, שמתמודדות כבר חודשים ארוכים עם המגפה, ממשיכות לפעול תחת עומס רב – לאורך כל שעות היממה. הצוותים הרפואיים מספרים בין היתר על הקושי הנפשי שבצפייה בהידרדרות המהירה של חלק מהחולים, על החולים הצעירים שמצבם קשה, ועל הקשר עם המשפחות שלא יכולות להיות ליד יקיריהן.
בי"ח קפלן: במחלקה מאושפזים לפי שעה 33 חולים בנגיף, בהם 17 במצב קשה ושמונה מונשמים. במחלקה נוספת מאושפזים 34 מטופלים – וסימני תשישות ניכרים בקרב הצוותים. הרופאים משלימים לעתים משמרות של 26 שעות, וההתמודדות הכללית עם המגפה ומה שהיא מביאה איתה כמובן לא פשוטה.
מנהלת המחלקה, ד"ר מלכה אטלי סיפרה ל-ynet. "יחד עם כל החיסונים, אנחנו בבעיה. זה שלב הצונאמי של המחלה. בגל התחלואה הראשון היה גל קטן, אדווה, בשני גל גדול, אבל עכשיו – צונאמי". גם היא סיפרה על התחושות הקשות: "את הבוקר הזה התחלנו לא טוב. הנשמנו חולה אחד, חולה אחר נפטר. הודענו למשפחה בטלפון כי הם בבידוד, זה שונה וקשה לדבר ככה ולא פנים מול פנים".
היא שיתפה באתגרים נוספים: "התורניות מאוד קשות כי החולים קשים. חם מאוד להיות בפנים עם המיגון ולא נוח לתקשר עם המטופלים, לכן גם כל רופא מקבל עזרה של סטז'ר. לראות חולים מאוד קשים, גם קשישים וגם צעירים, זה דבר קשה", אמרה.
"אנחנו חיים בעולם מקביל", הוסיפה, "בחוץ מדברים על כן או לא סגר, כן או לא להתחסן, ואני לא מבינה את זה. קורונה היא מחלה סופר קשה, חשוב שאנשים יתחסנו וגם אחר כך – שלא יהיו שאננים. דרושים עד שמונה ימים כדי לפתח נוגדנים אחרי החיסון השני".
ד״ר אילנה סילברלה, מתמחה ברפואת משפחה שעובדת במחלקה, סיפרה על היבט הקושי הנפשי בעבודה שם. "זה הדבר הכי קשה שיצא לי לעשות. לפעמים החולים מידרדרים מהר מאוד ואין לנו תשובות למשפחות, גם לא למטופלים עצמם. זה לא מספיק מבחינתנו". לדבריה, הצוות המצומצם במחלקה מנסה להיות לצד החולים כל עת, אך הדבר לא תמיד מתאפשר.
"יש עומס משמעותי כי מגיעים עוד ועוד מטופלים, וחלקם חווים החמרה מהירה מאוד ואנחנו לא תמיד שם", המשיכה, "כשנפטר מישהו זה שוק מאוד גדול. לא תמיד אנחנו מצפים לזה, כי שוב – ההידרדרות לפעמים מהירה מאוד, ואין לנו הרבה מה לעשות. אנחנו עובדים ומטפלים, אבל אין הרבה מה לעשות עם זה".
האחות האחראית במחלקה, דיאנה גורביץ, תיארה את "הניווט" התמידי בין הטיפול בחולים לבין הטיפול בצוות, לבין בני המשפחה. "כל קרוב משפחה שרוצה להיכנס ולבקר חולה עושה זאת עם מיגון ובליווי איש צוות. ראינו כבר לפני חודשים שביקור יכול לעזור למטופלים – וגם למשפחות ולצוות. זה לא רק רווח של החולה אלא של כולנו", אמרה.
לצד מקרים מרגשים כאלה, גורביץ מספרת גם היא על הקושי הרב אל מול פטירתם של חלק מהחולים: "זה לא נהיה יותר קל, כל מוות של כל חולה קשה לנו. יתרה מזאת, חלק מהמשפחות בבידוד ולא יכולות להשתתף בהלוויה. אנחנו החוליה המקשרת, מחזיקים להם את היד דרך הטלפון".
