השבוע נקרא שתי פרשיות האחת פרשת אחרי מות והשנייה פרשת קדושים פרשת אחרי מות מדברת על פטירתם הפתאומית והטרגית בניו של אחד ממנהיגי הדור אהרון הכהן, שמסר את עצמו על בניית ושיכלול המשכן, והנה כאשר ניתן האות להיכנס כדי לשמוח עם העם באים ומוסרים לו את אותה הודעה כי שני בניו, נדב ואביהוא נפטרו.
לכאורה?? אם נשאל איך צריך אדם להתנהג, כאשר מבשרים לו כי בניו חביביו נפטרו, ודאי זה פשוט ואין צריך לכך שום הסבר. והנה בא האח אשר זה לפני רגע שמע על פטירת הבנים של אחיו ועומד לבשר לו על כך… דרמה ניתן לציין מה הולכת להיות התגובה של האב. אהרון כל כלו אחוז בהכנות להכנס למשכן החדש, ושומע את הבשורה הקשה והוא פשוט שותק לא מדבר.
עניין השתיקה מלמד אותנו קבלה על הנעשה וכבר למדנו חז”ל על הפסוק “וידום אהרון” קיבל עליו את הדין. אהרון הכהן שיא הטהרה הקדושה והחדרת האלוקות, אישיות כזאת מקבלת בשורה קשה מנשא, במצב כזה צריך תשובות מדוע? למה? איך?
חבריי, אני רוצה ברשותכם לעמוד על המשך הנקודה אשר בה התחלתי ולנסות לאחד את הקשרים. ההתחלה של הפרשה פותחת “אחרי מות שני בני אהרון”… לעניות דעתי הרי מדובר בטרגדיה כואבת במקום שמחה מגיעה מודעה של עצב ותוגה.. אי אפשר להעלים עין. אם כן אין להעלים עין כי כבר כולם יודעים על ככה ומדוע יש לחזור כי מתו בני אהרון? ועוד וכי לא ידוע שהם בני אהרון?
למפורסמות אין צורך בראיות. אולי אם יורשה לי להביע בכתב העט בראיה מהפאן שלי נקודה מי לנו גדול מרשב”י אשר בקרוב גם נחוג את יום הילולתו וכותב בזוהר הק’ ושופך עלנו אור מיוחד.
כידוע נדב ואביהו לא היו עדין בני עשרים. ויש לשאול מה חשיבות הגיל לעצם פטירתם של בני אהרון? אלא כוון שצוין כבר בני אהרון משמע עדין היו בני חזקתו וממילא טרם ניתן וראויים היו לבא בעונש הנ”ל כי רק מגיל עשרים מענישים. יקיריי ואהוביי, אני רוצה לעשות תפנית קטנה ובאקטואליה להיום אפרופו, כל אחד שואל רבנים … אנשים חשובים… בעלי לב רחב… אלו.. אלו נגדעים אחד אחרי השני כצאן לטבח, ארזים נפלו אזובי הקיר הנאחזים מה יגידו.
המגפה, החולי, הוירוס, כל אחד יקרא לו איך שליבו חפץ אבל התוצאה כבר קיימת רבים וטובים מבני עמנו בארץ ובגולה נגדע זמן השיבולים הפריחה והגיעה לילה חרישית וליקטה אותם אם לציין על רוב הבשורה הקשה איש העשייה בעל חסד והלב הענק אשר רבים הציל בפעולתו הנערצת ודאי כולם כבר מבנים לאן פני מלכות. כבר שאלו בזמן השואה שזה לפני כמה ימים ציינו והיכן בעומדי על הכתב בזכר אביריי וחללי מערכות ישראל ובתפנית חדה ליום החירות לעם… הוא יום העצמאות. איפה הוא היה בשואה ואיפה הוא עכשיו. השאלה הזאת נשאלה ותמשיך להישאל.
ואני רוצה בפנל הזה אשר אתם יקיריי שומעים את רחשי לבי לספר מעשה ולגשר בן עניין השמחה לעצב שבה. מאמין אחד אשר כל כלו זה היה אייך לעבוד את ה’ נתבשר על צונמי אשר פקד את עירו ואת האזור אשר בו הוא שוכן ,אנשים בהולים ונמהרים ברחו מן הבית בעוזבם את רכושם חסים על רוחם ,והוא בביתו עדין באמנתו, בחסידותו השטותית מחכה שיבוא הגואל ויגאל.. אותו כולם זועקים לכל עבר והוא עקשן בשלו.
והנה אנשי ההצלה מגעים עם סירת משוטים ומבקשים להציל והוא עומד על שלו עבר זמן קמעה ושוב מסוק ההצלה מכריז בא נעזור ונציל אותך התוצאה לא אחרה מלבא ושם בכעסים פונה להיכל אשר יושב שם האלוקים ושואג מדוע….. עונה האלוקים שלחתי אנשים.. שלחתי סירת משט… מסוק.. מה, מה עוד אתה רוצה שאני ירד בעצמי עד כאן תום המעשה?
כל אדם יקיריי, יסתכל וינסה להבין מה המסר שחבוי בסיפור הזה זאת רק דוגמה על כמה שאנחנו חושבים שהצדק איתנו. מסכות… מרחק 2 מטרים, הנחיות ברורות אשר מצילות חיים ועדיין כל אדם לוקח לעצמו את הפיקוד ואומר עלי זה לא מדובר שהאש יוצאת היא לא מבדילה בן צדיק ללא צדיק. האש שורפת גם את הקוצים וגם את הדרדרים ואין כאן המקום להיכנס בתובנה הזו. אני רוצה לאחד את הקצוות ולצאת מעל גלי אתר עם הבימה אשר ניתנה..
לי נדב ואביהו היו גדולים ואולי אפילו יותר ממשה ואהרון ולכן אמר ה’ למשה “בקרובי הקדש” והוא רמז על מה שנאמר בפרשה בקורבם אש זרה וימותו הם הכניסו את עצמם במקום שעדין להגיע זמנם ולכן נפחה נשמתם וזה מה שבה משה ואומר לאהרון ה’ פנה אלי והייתי סהרורי מי הוא הקדוש אשר צריך לעזוב את העולם וחשב שזה הוא ואחיו. לבסוף הבין שזה בן אחיו אז מובן וידום אהרון התקופה קיבל באהבה את גזרת הכתוב כי לתועלת העניין, ובחשבון שמים אנחנו לא נכנסים.
אנו מציינים את פטירתם של תלמדי רבי עקיבא גם אם אין לנו הבנות במה שמעל לשכלנו יקירי ואהוביי טרם הניח את העט ברצוני לאחל שבת נפלאה ורפואה שלמה לכל החולים.
בברכת שבת שלום ומבורך
יוסף בן משה
ראש כולל ארגון התורה והחסד
“ליוסף אמר” אשדוד
