גיבורי ה- 7 לאוקטובר נחשפים והפעם, מוטי שוב, פראמדיק מתנדב ואחראי המתנדבים במד”א אשקלון שטיפל בנפגעים תחת אש וכשהטיפול הסתיים, סייע באיסוף הגופות מהטבח הנורא.
“באתה שבת היינו אשתי ואני בבית, ישנו. סביב 6:20 שמענו פיצוצים. התעוררתי מזה. חשבתי לעצמי שאולי אימונים שלנו או אפילו שלהם, אבל שזה מוזר שמתאמנים בשבת. ניסיתי לחזור לישון וכעבוד דקות אחדות התחילו אזעקות. הן נשמעו בלי סוף. אצלנו בבית אין ממ”ד, אז ירדנו לחדר המדרגות. הדלקתי את הפלאפון. יכולנו לשמוע באוזניים את הנפילות.
אנחנו דתיים, אז לא נכנסתי לחדשות, אבל אשתי החובשת ואני לקחנו את תיקי הכונן, רצנו יחד לרכב כדי שנוכל לנסוע לעזור, וחיכינו להוראות מהמוקד. כשיצאנו החוצה ראינו לפנינו פטריית עשן, ממקום סמוך אלינו. התקשרתי למוקד הכוננים ודיווחתי. יצאנו לסרוק את המקום ולא היו נפגעים בגוף, אך הדירה עלתה באש. סייענו בכיבוי השריפה.
היה קשה להגיע לאוטו ולהתחיל לנסוע, היו המון אזעקות, כל פעם עצרנו, נכנסנו למרחב מוגן או נשכבנו על הרצפה בכדי להגן על עצמנו. בסופו של דבר הצלחנו להגיע לתחנה כדי לקחת אמבולנס. נסענו לכוכב מיכאל שם טיפלנו בפצועים שחולצו משדרות ומיישובי העוטף. פינינו משם פצוע במצב בינוני, הרבש”צ של קיבות גבים, שנפגע משלושה קליעים בברך, בירך ובשוק.
לאחר מכן טיפלנו ביולדת וכשיצאנו מבית החולים הגיע לשם טנדר עם 5 גופות, 2 מבוגרים, אישה ושני ילדים. עזרנו והורדנו אותם לרצפה, על סדין, הכנסנו לפתולוגיה. אחריהם הגיע רכב נוסף, של חיל הרפואה, גם הוא עם הר של גופות בתוכו. נשארנו שם לעזור להוריד אותם, לשים בשקיות לבנות. עד סוף היום אני חושב שטיפלנו בכבוד אחרון של מעל 80 גופות, יחד עם זק”א.
אני מתנדב במד”א כבר 20 שנים, ממש מחנוכה 2003, ובנוסף מתנדב זק”א ב-17 השנים האחרונות. רפואת חירום זה כמעט כל החיים שלי. במהלך השנים הייתי יותר במד”א מאשר לא, ואם זה כפראמדיק במילואים. למדתי קורסים, חובשים, רופאים, מכינים אותך לטיפול באירוע רב נפגעים, לתפקוד תחת אש ואין ספק שהתרגול הזה עזר.
האמת, גם לא ידענו בבירור מה קורה, בגלל ששבת לא הדלקנו רדיו ופתחתי את הטלפון רק כדי לתקשר עם המוקד. לא ידעתי שיש כל כך הרבה נפגעים עד שהגענו לביה”ח ברזילי וראינו את כמות הפצועים, וגם את כמות הגופות.
ביום חול אנחנו פותחים 2 ניידות טיפול נמרץ באשקלון ועוד 3 אמבולנסים רגילים. שעות ספורות מתחילת המתקפה היו לנו עשרות ניידות מאוישות, בין עם ע”י מילואמניקים מיחידת הימ”ל ובין אם מתנדבים. עד עכשיו כל סופ”ש אני עם אט”ן כונן בית. ואם מגיע יחד איתי גם נהג אמבולנס למקרה, הוא יעלה לנהוג ואני אשב מאחור לפינוי וככה כבר פותחים עוד ניידת ‘מעל לתקן’.
הניסיון של 20 שנה במערכת זה ניסיון שנותן לך כלים להתמודד ברגע שאתה נחשף לאירוע שטרם נתקלת בו, הניסיון שלך מהשטח. גם כשאתה חושב שראית הכל, תמיד יגיע משהו שעוד לא ראית, וגם אם עבר זמן רק מאז שהשתמשת בפרוטוקול מסויים הניסיון והידע נותנים לך את קור הרוח להתמודד עם סיטואציה חדשה.
הגיבורה האמיתית היא אשתי. בשונה ממני היא לא ראתה יותר מידי אנשים מתים, במד”א לרוב כשרואים מישהו מת זה בהחייאה על אדם מאוד מבוגר. הסיטואציה לא אותה סיטואציה, המראות שונים ותחושות אחרות. קשה להוציא ממנה את שני הילדים שהיא ראתה, את האישה השרופה. היא ראתה רק את זה. אני ראיתי מאות בשבוע הזה. לה זה קשה. היא הגיבורה פה, היא התגברה ויחד שנינו הורדנו נרצחים מטנדר לסדין לבן, והענקנו להם כבוד אחרון.”
אנו מבקשים בשמו של מוטי ובשם מד”א להודות לכל המתנדבים של התחנה, של המרחבים השכנים וגם לאלה שהגיעו במיוחד מחו”ל שבאו לתגבר, וממשיכים בכך, למוקד הכוננים ולכל העוסקים עמנו בהצלת חיים.
◼️ לקבוצת חדשות אשקלון בווטסאפ לחצו כאן
