גילה גמליאל חברת הכנסת הוותיקה משתפת בגילוי לב על ההיריון הלא מתוכנן והאופן המצער שבו הסתיים. “הלב של התינוק שלי נדם, וגם האושר שחווינו”. הראיון המלא לכתב הפוליטי יהודה שלזינגר, יפורסם מחר (ו’) במוסף “שישבת” של “ישראל היום”.
הנה חלק מהראיון: כשחברת הכנסת גילה גמליאל מסתובבת עכשיו בכנסי הבחירות לקראת ההתמודדות בפריימריז, היא שומעת שוב ושוב את השאלה ‘לאן נעלמת?’ או ‘לא ראינו אותך בתקשורת הרבה זמן’. היא מחייכת, מספרת על הפעילות בכנסת, אבל מסתירה סוד אחד גדול שאף אחד לא ידע עליו בשנה האחרונה. גמליאל נכנסה להיריון בגיל 48, וכשהחששות והפחדים מהאימהות המאוחרת התחלפו בהתאהבות ברעיון, בדיקה שגרתית גילתה שהעובר ללא דופק והיא עברה הפלה כואבת. בראיון בלעדי שיפורסם במגזין “שישבת” בסוף השבוע, מספרת גמליאל בפתיחות לב על השנה הקשה שעברה: “זה היה סוד ששמרתי בבטן. הוא הלך איתי ועם בעלי חובב. זה התחיל כשאני מתעוררת בבוקר ומרגישה חולשה וכבדות לא מוסברת. חשבתי שזה אולי פוסט־קורונה. זה נמשך ככה כמה ימים והחלטתי לעשות בדיקת היריון, למרות שמה הסיכויים בגילי המופלג להיקלט להיריון?! פתאום אני מגלה שאני בהיריון ספונטני. הרגע הזה הוא הלם. אני מספרת לחובב בעלי, והוא בעננים”.
גמליאל מספרת כי: “העבודה בכנסת נמשכת כרגיל, ימים קשים ולילות ארוכים, החולשה הופכת למשהו משמעותי. להתניע היריון בגיל שלי זה לא עניין פשוט. אבל לא סיפרתי לאף אחד, למרות שחלק מהאנשים התחילו לשאול. אבי דיכטר רואה שאני זזה בכבדות ובחולשה ושואל אותי אם הכל בסדר. יש אנשים שהתחילו להעיר לי שהשמנתי”.
אבל ההיריון לא החזיק מעמד, וגמליאל מספרת על כך בגילוי לב: “היה לי תור שגרתי של מעקב אצל הרופאה שלי. הבדיקה מתחילה והיא נראית מוטרדת, בודקת את הדופק, מחפשת אחר צליל של תקווה, צליל החיים. לא מוותרת, בודקת שוב ושוב, אבל אין דופק. הרופאה אומרת שצריך להמתין כמה ימים, ואנחנו קובעות בדיקה נוספת שלושה ימים אחרי”, משתפת. “מגיעים שוב לבדיקה. הרופאה שוב בודקת את הדופק, אני מתפללת בלב, מבקשת מבורא עולם. כל הפחדים והחששות כבר נעלמו ומתברר לי ברגע הזה שאני רוצה, כל כך רוצה. הרופאה מסיימת את הבדיקה. דממה בחדר שנמשכת כמו נצח. היא מחבקת אותי, אומרת ברכות. ההיריון היה נס מלכתחילה, רציתי שיצליח. ההכרה במציאות מחלחלת, יש רצון עז להתפרק”.
לדבריה, “רגע אחד הלב שלי פעם בעוצמה מרוב אושר. רגע אחר הלב של התינוק שלי נדם, וגם האושר שחווינו. ממש עכשיו הייתי אמורה להיות בהכנות ללידה, להיות אמא לשלושה ילדים. לחשוב על חמי הרב שאול, שכל כך בירך אותנו בכל שיעור תורה אצלי בבית בימי ראשון לבן זכר, שאין ספק שאם היה נולד הייתי קוראת לו על שמו”.
על השאלה אם נכון להביא לעולם ילד בגיל מתקדם, היא אומרת, “ההחלטה להביא ילד לעולם בגיל 48 זאת דילמה שבסופו של דבר היא אישית, אינטימית. אין פה נכון או לא נכון. בדור של ההורים שלנו היה נהוג להתחתן לפני גיל 20. כמה נשים היום מתחתנות לפני גיל 20? מעט מאוד. העולם דינמי, תוחלת החיים עולה, איכות החיים בגיל השלישי משתפרת מדי שנה. ההכרה שלא תהיה הזדמנות נוספת בגלל הגיל היתה הדבר הכי קשה. נופל לי האסימון שהשנים עוברות, ושיש דברים שלא יחזרו בחיים – לעולם”.
