איש התקשורת גילי כהן פרסם פוסט ברשת החברתית, לאחר גזר דינו של אלאור עזריה וזכה למתקפה. אתמול הוא הודיע כי הוא נוטש את הפייסבוק למספר ימים, “עד יעבור זעם”, לדבריו.
הכל החל לפני מספר ימים עת פורסם גזר דינו של אלאור עזריה. כהן פרסם את דעתו בסוגיה בפוסט ארוך, אותו הגדיר “הפוסט החשוב והכואב ביותר שכתבתי בחיי” ואף העניק לו שם: “כדור ברגל של האומה”.
“יש כאלה שחושבים שהמלחמה הבאה תהיה בפייסבוק והתמיכה ב”ילד שלנו” היא סימן שאני יהודי,ישראלי ואוהב את המדינה. יש כאלה שזו סתם עוד הזדמנות להציג את הפערים בין שמאל לימין ובין מזרחים לימניים. יש גם כאלה שמתנהלים מתוך אמפתיה אמיתית להוריו של אזריה. כל הקבוצות הללו לא מבינים שהם דופקים כדור ברגל של הצבא, כדור ברגל של האומה. במלחמות האחרונות דיברו על עמידות העורף הישראלי שלרוב הוכיח נחישות ואומץ לב. בימים האחרונים העורף מנצח את החזית והאזרחים מפקירים את מפקדי צה”ל שמסכנים את עצמם יום יום ושעה שעה למען המדינה להשתלחות חסרת רסן של אזרחים באין מגן. העורף תוקף את החזית והעם תוקף את צבא העם. זה דבר בלתי נתפס ובלתי נסבל. האנשים האלה לא מבינים את עומק הנזק כי הם קוראים לזה “דאגה לילד”.
לדעתי האישית, אלאור אזריה שגה ערכית ומבצעית אבל דעתי אינה חשובה רק דעתו של בית הדין חשובה. היום אתם מקריבים את חוסנו ועמידותו של צה”ל ורומסים את ערכיו על מזבח הרחמים והדאגה למשפחת עזריה. היום המסר שאתם מעבירים לילדיכם הוא-כי צה”ל אינו נדרש להיות צבא מוסרי, כי צהל אינו צריך להיות צבא מקצועי וצה”ל אינו חייב להיות צבא שבו המשמעת בקרב ובשטח הינה ערך עליון ובלתי ניתן לפשרות. בלהט האכפתיות האזרחית אתם מבקשים להפוך את צה”ל מצבא של לוחמים אחראיים ובוגרים המובילים חיילים אל עבר התופת למען חתירה בלתי מתפשרת למגע לצבא של חיילים חסרי משמעת. היום בלהט האמפתיה האזרחית אתם מבקשים להפוך את צה”ל מצבא של חיילים אמיצי לב, מצבא של לוחמים נחושים הקמים מהמסתור לאור קריאת מפקדם “קדימה הסתער” ומסתערים על היעד במקצועיות, ובאחריות כשהם חמושים בתחושת צדקת הדרך ובערכי הלחימה שינקו ממפקדיהם והופכים אותם לצבא של צעירים מבולבלים ששואלים את עצמם “בשביל מה אני עושה את זה”?.
במקום צבא של לוחמים אמיצים וחסונים רגשית, אתם יוצרים צבא של ילדים קטנים, צבא של ילדים חלשים שאינם יכולים לעמוד בפני דילמות מורכבות בשדה הקרב כפי שמצופה מכל לוחם בצה”ל. אתם מבקשים כי מפקדי צה”ל יהיו “אמא רחמנייה” שבמקום לתבוע מבנה אחריות אישית היא תגונן עליו מכל עונש של המורה גם כאשר הוא התנהג נורא. זה אולי מתאים (גם כן לא בטוח) למערכת יחסים של הורים וילדים ובטל לא למערכת צבאית של חיילים ומפקדים. אני לא רוצה לשלוח את הילדים לצבא של ילדים מבוהלים וחסרי אחריות. אני רוצה לשלוח את הילדים שלי לצבא של לוחמים אמיתיים שלוקחים אחריות ועומדים כמו גברים ונושאים בתוצאות.
במלחמה הבאה כשיצוצו סרבני מצפון, בפעם הבאה שיהיה “מכתב טייסים” חדש המבקש לא לבצע פעולות מטעמי “אי הזדהות עם המשימה” – זכרו את אלאור אזריה “הילד של המדינה”!. פעם היינו מנצחים במלחמות כי העם היה אמיץ ונכון להקריב את עצמו למען המולדת. היום הפכנו לעם של אזרחים בכייניים ואמהות מבוהלות שהוציאו אותנו מלבנון והחזירו חייל שרמס את כל האתוס הצהלי ומסר את עצמו בבושת פנים וללא קרב לשוביו תמורת אלפי מחבלים, רק בגלל שהוא “הילד של כולנו”.
היום אתם מקריבים את צבא הגנה לישראל, הצבא החזק והמוסרי בעולם. הצבא שחיילי האוייב היו משאירים את הנעליים מאחור ובורחים מיראתם ממנו והופכים אותו לצבא של ילדים קטנים וחמודים שכואב לנו הלב לראות אותם בוכים. לירות במחבל שלא מסכן אף אחד באמת – זה לא להגן על אזרחי ישראל! לירות ברגל של צבא הגנה לישראל -.זה באמת מסכן את עם ישראל ומערער את הבסיס המרכזי של ישראל שכולנו חיים כאן בזכותו. תתעשתו אנשים ,אתם נלחמים את המלחמה הלא נכונה!!.
תעצרו ותחשבו על ההשלכות של ההתנהלות הזו. גם אם המאמן טעה והקבוצה הפסידה (כאמור אני ממש לא חושב כך) אז שורפים את המועדון? מועדון אפשר להחליף מדינה יש לנו רק אחת. אתם תוקפים את הגוף של עצמכם כמו במחלה אוטואמונית ואם לא נעצור את זה בזמן כולנו נמות כאן אוהבים ומחובקים ומלאי אמפתיה וחמלה “לילד של כולנו”. עורף חדל אש!!”.
הפוסט לעיל זכה לכ200 סימוני לייק וכמאה שיתופים, הוא גם גרר אחריו תגובות בעד ונגד לא מעטות, לכל אחת מהן הוא השיב. עם זאת, הבוקר נראה כי גם איש התקשורת החביב, זקוק למנוחה, בעיקר לנפש – הוא ציין בפוסט חדש: “במחילה מכבודכם לוקח פסק זמן של כמה ימים מהפייסבוק. לצערי מתנהל כאן דו שיח (או חד שיח) של חירשים אילמים. נמתין עד יעבור זעם ונחזור לדבר על “מצב האומה” וזכה לעשרות סימוני אהבתי, גם מחברי המועצה רוני באום ואבי קינד.
והתגובות? גם כאן הן לא איחרו לבוא: “מצאת בדיוק זמן מתי לברוח אהה???”, כתבה ‘החברה’ לפייסבוק, “אחרי שכבר כמה ימים אתה אומר שזה נכון שאלאור בכלא!! מה קרה?? קשה לך לראות את התמונות המזעזעות איך הוא דורס כמה חיילים למותם??? או שיותר קשה לך לראות את כל החיילים שלנו בורחים כמו מתרוממים במקום לדרוך את הנשק ולירות בו???? תנוח כמה ימים….המראות קשים!!!”. מנגד, היו שצידדו בדבריו של כהן – אך הוא לא השיב להם והעלה תמונה עליה הכיתוב “טרור מנצחים באחדות” ומסר קצר וקולע: “יש רגעים שצריך לדעת לשתוק ולתת לתקווה שוב לדבר”.
