דוגמנית העירום הידועה, שרון (שרונה) דרוק עדיין בהלם מכך שהייתה נתונה לסיטואציה בה שני גברים ניסו להפשיט אותה ולבצע בה את זממם. עשרה ימים לאחר שלדבריה, עברה ניסיון אכזרי שכזה, בידי מוביל דעה בעולם הספורט וחברו, איש תקשורת ידוע, היא מגוללת את סיפורה המלא ועונה לשאלות נוקבות על התנהלותה באותו הערב בו אותו היא מפרטת שלב אחרי שלב.
בגיל 45 שרון (שרונה) דרוק, דוגמנית עירום, גרושה ואם לארבעה מרחובות, לא האמינה שזה קורה גם לה. “הכרתי בחור בפייסבוק, שחקן כדורסל מכובד, שחקן נבחרת ישראל, ששאל אותי אם אני רוצה לצאת איתו לדרינק ונעניתי שכן. הוא אמר לי ‘נהיה בקשר, יש לי אימון ואחרי האימון אדבר איתך’, עניתי שזה בסדר כיוון שאני עובדת עד השעה תשע בערב וקבענו שנדבר”. עד כה, כביכול, התחלת הקשר די מקובלת בימים בהם הדיגיטל והאופציות להיכרות וירטואלית גדלה מיום ליום. אלא שלהמשך הזה היא לא ציפתה.דרוק מגוללת את סיפורה במרכזו תקיפה והטרדה מינית, ניכר כי היא עדיין המומה מן הסיפור שאף פרסמה בפוסט בפייסבוק האישי שלה, לצד שלל תמונות העירום וקמפיינים אותם היא מפיצה לחבריה ברשת, פוסט שגרר אחריו אינספור תגובות ובעיקר המון בקשות לראיונות ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות הכתובה – אולם לכולם היא סירבה. עשרה ימים לאחר שעברה את ניסיון האונס, לדבריה, היא הסכימה לחשוף בבלעדיות את הסיפור המלא ולענות על שאלות נוקבות בסוגיה.
“בערב הוא שלח לי הודעה שהוא מגיע במיוחד מתל אביב בשבילי ושהוא רוצה לפגוש אותי. הוא שאל מאיפה לאסוף אותי ואמרתי לו שאני יושבת בבית של חברים, שיבוא ויכיר את החברים שלי, ייכנס, יגיד שלום ואז נלך לשתות דרינק”.
הכרת אותו קודם, שהצעת לו להצטרף אלייך ואל החברים?
“לא, אני לא מכירה אותו, רק מהפייס, למרות שזה אדם מוכר בתקשורת, את רואה אותו באינטרנט, בעיתונים, בכל מקום, הוא דמות מוכרת”.
תמשיכי.
“הוא אמר לי ‘תני לי את הכתובת’, נתתי לו את הכתובת של בית החברים וחיכיתי לו. ואז הוא שלח הודעה שהוא מחוץ לבית ואין לו איפה לחנות, אנחנו מסתכלים מהחלון של המרפסת ורואים שהוא עומד במקום חניה. אני רושמת לו שהוא עומד במקום חניה, שהוא יכול לחנות שם ולהיכנס ואז הוא עונה לי ‘יאללה, אמרת שאת באה’. אמרתי לו ‘בוא תיכנס, תגיד שלום, אני עם חברים, אסיים לאכול ואז נלך’, הוא אומר לי “לא, לא, לא, אמרו לי שאקבל דו”ח ואמר שהוא נוסע. אני והחברים הבנו שכנראה הוא מתבייש, כי יש חניה ולא ראינו אף אחד שאומר לו לזוז. אמרתי ‘טוב כנראה שהוא מתבייש, ארד אליו ושלחתי לו הודעה שיעשה סיבוב ויאסוף אותי. אחרי כמה דקות הוא שלח הודעה שהוא בחוץ ואני שומעת את חברה שלי אומרת ‘נראה לי שיש מישהו באוטו מאחורה’ ואני לא קלטתי כי התרגשתי שאני יוצאת לדייט והנה הבחור פה. נכנסתי לתוך האוטו, אני מתיישבת ואני רואה אותו, מחליפים חיוכים, אני מסתכלת לאחור ורואה בחור יושב בספסל אחורי אבל נמוך כדי שלא יראו אותו. עשיתי לכדורסלן תנועה עם הראש כאילו מה הבחור עושה כאן והוא אמר שזה חבר ילדות שלו, שותף שלו לעסק, שמדובר בכתב ספורט לשעבר ושניסע לשתות דרינק במקום קטן ושיקי בתל אביב. אמרתי סבבה. כשהגענו לשם מיד הובילו אותנו לשולחן בחלק האחורי של הבר ואיך שהתיישבנו תוך דקות הגיעו לשולחן מלא צ’ייסרים ובירות. התחלנו לדבר והשתיה המשיכה להגיע בצורה זורמת ורציפה לשולחן, אנחנו שותים ומדברים. הוא מספר על עצמו שהוא תאום ושהוא לא מדבר עם התאום שלו והשני מספר שהוא כתב ספורט שבעבר הגיע ממשפחה חרדית ושהם חזרו בשאלה. אני סיפרתי קצת על עצמי, מה אני עושה ואת הרקע שלי והכל היה כזה חברותי וכייפי וזורם ואין באוויר שום רמיזות מיניות. לפעמים, כשהוא ישב לידי היד שלו רפרפה ונגעה בי, אבל זה היה ממש קלות בכתף וקצת בגב ולא לכיוונים אחרים שיכולים לעורר סימני האזהרה. אני יודעת לשתות אבל שתינו שם ממש הרבה ובאיזשהו שלב הלכתי לשירותים ומכיוון שזה היה הרבה למשקל הגוף שלי, הקאתי כדי לתת לעצמי להרגיש יותר טוב. כשיצאתי כבר ראיתי אותם עומדים כדי שנזוז. היינו שם אולי 40 דקות ושאלתי ‘מה, הולכים כבר?’ אמרו לי ‘כן, כן, בואי’. אמרתי ‘טוב, הולכים בטח למקום אחר, אולי לרקוד. לא הבנתי מה החיפזון לצאת משם’. אנחנו נכנסים לרכב ואני שואלת ‘לאן הולכים? אתה לוקח אותי הבייתה?’, אמר לי ‘לא, כולה השעה עשר וארבעים, בואי נשב נמשיך את הערב, הדירה שלי קרובה. מכיוון שאני באה ממקום שאני סומכת על הגברים בחיי – אם זה ידידים, אם זה שכנים, אם אלה הגברים שבחיי שהם בני אדם, לא דמיינתי משהו מזה שאנחנו הולכים לדירה שלו. הוא היה כל כך בסדר והאווירה הייתה כל כך טובה שלא חשבתי שמשהו יקרה. עליתי לדירה איתם והתיישבנו, אפילו לא קרובים אחד לשני, סביב השולחן ושוב השולחן התמלא בבירות ושוטים, אבל הפעם לא היה את הצ’ייסרים שאני אוהבת ואמרתי שאני לא רוצה לשתות. ראיתי שהם הסתכלו אחד על השני ונראו קצת מאוכזבים אבל לא ראיתי כעס בעיניים שלהם ואז הם הציעו לשחק משהו. צחקתי. ‘מה משחקי חברה? מהתיכון לא שיחקתי משחקי חברה’ אמרתי להם ופתאום אני רואה שהוא מניח על השולחן בקבוק ריק ואני מבינה שהוא רוצה לשחק איתי אמת וחובה. אמת וחובה לרוב זה תתנשקי, דברים אינטימיים – מה אני אנשק את חבר שלו? מה הם רוצים פה? הבנתי שזה כבר לא לעניין ואמרתי להם ‘טוב, רוצים לשחק, אני אמת – תעשו מה שאתם רוצים. אני לא שותה ולא משחקת איתכם’. הם התחילו להתרגז ולהטיל אחד על השני משימות ולהתפשט, כל מיני משימות חובה: ‘אתה תוריד את החולצה, אתה תוריד את המכנס והתחילו להתפשט במהירות. אני יושבת והם מתחילים למשוך לי במגפיים. לבשתי ג’ינס ארוך ומעל מגף ארוך עם שרוכים וריצ’רץ פנימי. הצמדתי את הרגליים כדי שלא יצליחו להוריד לי את המגפיים, הרגשתי מאוימת, אבל עדיין לא קמתי על הרגליים כדי לברוח”.
למה?
“לא יודעת! עוד לא הבנתי שאני בסכנה וזה היה מוזר לי כל הסיפור הזה. ואז פתאום אני נמשכת על ידי הכדורסלן ונזרקת על קצה המיטה. אני על המיטה והוא מחזיק אותי למטה והבחור השני שהוא כבר עירום, רק עם תחתון, מתחיל באגרסיביות לנסות להוריד לי את המגפיים ואני רואה שהוא כבר מצליח להגיע לריצ’רץ’ ואני מתחילה לבעוט ונלחמת עם המרפקים – ואז אני מקבלת מהם מכות. הבחור שהחזיק אותי והבין שאני מנסה להשתחרר, הכדורסלן הביא לי מכה למצח והשני שמנסה להוריד לי את הרגליים על המיטה וממני את המגפיים נתן לי אגרוף ללחי, אני ממשיכה להילחם, לצעוק, להתפתל ולבעוט, עם הזרועות והמרפקים ואני מוחזקת כלפי מטה על ידי שניהם – ובאיזשהו שלב כשאני על קצה המיטה ידעתי שאם אצליח להפיל את עצמי על הרצפה אני אוכל לברוח מהם לכיוון הדלת. הצלחתי לעשות את זה, הפלתי את עצמי מהם ורצתי לדלת שלמזלי לא הייתה נעולה, יצאתי החוצה ואין שם מדרגות, זה מהדלת שלו ישר לרחוב – ואני יוצאת, רצה עד שכבר לא יכולתי לרוץ, אני מסתכלת סביב לראות איפה הרחוב הכי סואן ורצה לכיוון הזה והטלפון לא מפסיק לצלצל כשהכדורסלן מנסה להשיג אותי. אני עולה בטירוף למונית ומשם חזרתי הבייתה”.
איך את מסבירה את הדברים האלה? את מאשימה את עצמך?
“הם אנסים! אני לא מאשימה את עצמי! הם אנסים! אם הייתי אולי יותר חרדתית או מתנסה בחוויות רעות אולי לא הייתי מתנהגת כמו שהתנהגתי, אבל אני חושבת שזה בא מתמימות, מלהאמין בטוב. זו תמימות או טיפשות שהובילה אותי להאמין שאלה בני אנוש ולא אנסים. אני וחברות שלי מסתכלות לאחור ומאמינות שזה היה אונס מתוכנן מבעוד מועד. הם ידעו מה הם עושים, הם ידעו שהבר לא רחוק מהדירה, הם כנראה עשו את זה עם בחורות אחרות, לדעתי יש נאנסות מהם. הם התנהלו בצורה מאוד מתורגלת, מאוד חלקלקה, נראה שהם כבר עשו את זה בעבר וכנראה שהבחורות שהיו שם קודם אולי היו צעירות ממני או אולי לא ידעו לשתות כמוני. גם אני לא ידעתי לשתות כמויות כאלה ואולי היו פחות ברות מזל והרגישו רק לאחר מעשה שהן נאנסו או שהן אשמות בזה כי כמו שאומרים במרכאות הן ‘זרמו'”.
ובכל זאת, את אשה בת 45, הוא בן 25, מה גרם לך או מה הדליק אותך להגיע איתם לדירה שלו. את אשה מפוקסת, אמא לארבעה. מה חשבת שהם רוצים, להמשיך לדבר?
“אני לא חושבת שהדליק אותי משהו, רציתי פשוט להכיר אותו ולהמשיך את הערב. זה לא עניין של להדליק או חיפשתי אקשן, פשוט רציתי להכיר את הבנאדם. ההיכרות בבר, לפני שהגענו לדירה הייתה מאוד נחמדה, הייתה לי הרגשה טובה ורציתי להמשיך את הערב. לא כ”כ ייחסתי חשיבות לזה שזו דירה ולא מקום ציבורי – שזו הייתה טעות מבחינתי. בהרבה מקרים ישבתי עם חברים שהם גברים בדירות אבל מעולם לא ניסו לאנוס אותי. מאז כמובן שחסמתי אותו בפייסבוק ובטלפון, אני לא מסוגלת לחשוב על הדמות שלו או על הקול שלו, אני כרגע מאוד מבוהלת, לא אגיד שבטראומה אבל זה מרגיש לי מאוד רע”.
את פרסמת פוסט על האירוע בפייסבוק, איך היו התגובות?
“החברים נורא דאגו לי והכל, אבל הייתה כנגדי הרבה שיפוטיות ובגלל זה אני לא הולכת להתלונן, כי אני יודעת שבבתי משפט כשעושים חקירה נגדית ובמשטרה – כל מה שאני צפויה לעבור אם אני אגיש תלונה יוביל לזה שלא יראו את ההתנהלות שלי בעין חיובית – שהלכתי, ששתיתי ועליתי לדירה. היו כאלה שאמרו ‘מה עלית לאוטו לאחר שראית שיש עוד מישהו? למה לא יצאת בשלב הזה?’.
למה באמת?
“כי לא ראיתי שהוא באוטו ואחרי ששאלתי, הכדורסלן הרגיע אותי ואמר לי ‘תשמעי, זה חבר שלי’. לא חשבתי שיש עודמישהו שמצטרף לאונס מתוכנן. את לא חושבת על הדברים האלה”.
איזה מסר יש לך להעביר לנשים?
“אנחנו חיים בעידן אחר, שבו אנשים כבר לא בני אדם, שצריך להיזהר כי לא כולם טובים ויש הרבה חיות רעות שם בחוץ, כאלה שאי אפשר לקרוא להם בני אדם. יש הרבה רוע וצריך להיזהר מהמפלצות האלה ולדעת שכשאת יוצאת לדייט את עשויה להיאנס וגם כשאת נפגשת עם חברים וגברים – את יכולה להיאנס ושאת צריכה לחשוב כל הזמן שגבר שווה אלימות מינית גם אם פעם חשבתי שגבר שווה לבן אדם רגיל כמו אבא שלי או אח שלי”.
סיפרת למשפחה שלך, לאבא שלך על הסיפור?
“לא סיפרתי לו. אני מרגישה שזה היה מוסיף על האכזבה שלו ממני”.
חווית בעבר אלימות כלשהי, אלימות מסוג אחר?
“כן. הייתי אישה מוכה במשך 13 שנה, הייתי נשארת שם אם זה לא היו השכנים שלי בכפר בילו שהתלוננו על האלימות של הגרוש שלי כלפיי. כיום הוא בזכותי לא הלך לכלא ועושה עבודות שירות. הייתי במעון לנשים מכות… אחד המקרים הזכורים לי הוא שכשהייתי בהריון, בחודש השביעי הוא דחף אותי במדרגות, נפלתי וקיבלתי מכה חזקה בירך ימין, לכיוון הבטן. הבנתי שזה לא רק אני, שיש עוד אדם בסכנה מהאלימות שלו, אבל לא התלוננתי עליו מעולם”.
אז לא התלוננת, עכשיו לא התלוננת. הכתובת על הקיר, עד מתי תשתקי?
“את מביאה לי דמעות בעיניים, כי זה מרגיש לי כחלק מההתנהלות שלי בחיים, שאני שותקת הרבה. הפסקתי לשתוק כשהייתה התערבות מבחוץ של השכנים, של השדולה, של השוטרים שהעידו, אז פתאום הבנתי שיש לי קול, אבל יש לי בעיה – אני שותקת”. (בוכה). לכן בסיפור האחרון אמרתי שאני חייבת לספר. גם אחרי שיצאתי ממעגל האלימות הייתי מספרת לכולם את מה שעבר עליי והפעם כשזה קרה לי המקרה הזה, העליתי את זה על הכתב ופשוט התחלתי לשלוח את זה כמו מטורפת לכל מי שראיתי אותו: נערות, נשים, ישבתי מול המחשב ובטלפון ופשוט שלחתי ושלחתי ואמרתי רק שמישהו ישמע ושמישהי תיזהר ותקרא את מה שאני אומרת ואולי זה יפסיק, אולי אני אציל ילדה מאונס. לא כולן בנות 45 ולא כולן חזקות ועברו את מה שעברתי בחיי. יש בנות שישתו כוס שתיה וזה יהיה מספיק להפיל אותן – ואז הן יהיו טרף למפלצות האלה”.
אז את כועסת על עצמך?
“ברור שאני כועסת על עצמי כי ההתנהלות שלי באותו ערב הייתה כמו של ילדה קטנה, הובלתי, נתתי להם להוביל אותי, כמעט אונס”.
מה עבר לך בראש?
“אני חושבת שוב שזה פשוט סוג של תמימות או סוג של אמונה בטוב, לא חשבתי שתכננו אונס, לא חשבתי שרוצים לפגוע בי, אבל זה קרה וכשפרסמתי זאת קיבלתי הרבה תגובות רעות מנשים שראו את דף הפייסבוק שלי והחליטו שמגיע לי להיאנס בגלל שאני לא מתלבשת כמותם ובגלל שאני מדגמנת עירום ויש לי תמונות שהן חשופות. אני יודעת שעשיתי טעות, אני יודעת שלא עשיתי את השיקולים הנכונים באותו הערב אבל את הסיפור הזה אני מספרת כדי להזהיר, שנשים אחרות יבינו שהן רואות שני גברים ואתם אמורים להיות בדייט – לא אמור להיות עוד גבר בתמונה, גם אם זה חבר שמתלווה. עוד טעות שעשיתי היא שלא באתי עם האוטו שלי. זו פעם ראשונה שניסו לאנוס אותי. הרבה פעמים אני הולכת עם חברות אחרי דייט, שותה משהו וממשיכים את הערב והכל טוב, אבל אף אחד לא ניסה להכות אותי או ניסה לאנוס אותי עד המקרה הזה”.
איך קמת לבוקר שאחרי?
“עם פחדים ועם רצון לצעוק שהחיות האלה מסתובבות וצריך לעצור אותן אבל עם הרגשה כזו שיש לך יד על הפה שאת לא יכולה לעשות את זה בגלל שאת אחרת, את חילונית, משוחררת, אין לך פתחון פה ואת לא יכולה לצעוק. אני עשיתי ועושה כמיטב יכולתי, אני יודעת שיעבור פרק זמן והם ינסו לחזור על הדפוס שלהם כי אנס נדלק מעצם האלימות המינית וזה לא גבר רגיל אלא אחד שמתכנן בקפידה, מראש ומוביל אותך לשם”.
אני לא יכולה שלא לשאול. את בת 45, הוא בן 25, באמת ציפית לרקום איתו קשר רציני?
“אני יוצאת רק עם גברים צעירים ממני. החבר האחרון היה בן 25, אני לא יוצאת עם גברים בגילי, לא מוצאת בהם עניין או משיכה. הבחור משך אותי, אני אוהבת גברים גבוהים, אבל אם להודות, זה הרשים אותי שהוא כדורסלן”.
ועדיין, די ברור שהוא ראה כנראה תמונות עירום שלך בפייסבוק וחיפש רק דבר אחד!
“זה לא נכון. אני גדלתי באירופה ובארה”ב. הגעתי לכאן רק בתיכון ובאתי מתרבות אחרת שאני עד גיל 12-14 הסתובבתי בלי חלק עליון בבריכה הציבורית. אני לא מכירה את זה שאם את מדגמנת בעירום או אם את חשופה גבר ירצה רק דבר אחד. אני לא רואה את זה באותה צורה כמוך. אני לא חושבת שכל גבר יראה בי אובייקט מיני בגלל שאני מצטלמת חשוף ובעירום. אני רואה בזה אומנות, אני אוהבת את כל מה שאני עושה בכל התחומים כולל הצילום בעירום והצילום האומנותי ובבגדי ים או בהלבשה תחתונה. אני אוהבת את הכל ונשים צריכות להבין שהן צריכות ללבוש מה שהן רוצות מבלי לחשוב שהן ייאנסו בגלל הלבוש שלהן”.
איך את מתכוונת להמשיך מעתה עם גברים?
“אין לי חשק לצאת לדייט בזמן הקרוב אבל אני אתחיל לחשוב תמיד על האופציה שינסו להרביץ כמו הגרוש או לאנוס כמו הגברים האלה. נהיה לי פחד מגברים”.
מה דעתך על קמפיין “מי טו” שבו נחשפות נשים שחוות הטרדה מינית?
“אני מתחברת אליהן ויודעת שגם הן עברו דברים דומים. קראתי על מעיין קרת שהיא חברה. אין בזה בושה, להפך אם את מספרת – אחרות יידעו להיזהר”.
אבל הנה, עובדתית – את לא נזהרת!
“לא חשבתי שזה יקרה לי, לא האמנתי שזה יקרה לי – וזה קרה”.
