הכל התחיל כשהתגנבה לאוזניי שמועה ש״ניר המלאך״ גר בגדרה. זמן רב אני עוקבת אחר הבחור בתקשורת, כשהבנתי שהוא גר במרחק נגיעה אמרתי לעצמי אני חייבת לפגוש את הבחור.
בשכונה ותיקה בגדרה בבניין בן שלוש קומות, כשעומדים בחוץ הכל נראה די רגיל, אני עולה לקומה השלישית, דופקת בדלת וכאשר הדלת נפתחת, אני לא מאמינה למראה עיני. בסלון כמות של אנשים מכל הגילאים מכל המגדרים ומכל שכבות האוכלוסייה יושבים ומשוחחים באווירה נעימה שנראית על פניו כמו מפגש חברתי אבל זהו, שלא, ברגע שמתחילים לדבר מבינים, הנוכחים הם חולים סופניים רובם מוגדרים בשלב ארבע המתקדם של המחלה הארורה, חלקם בני משפחה שמייצגים את החולים. שואלת: איפה ניר? עונים לי, הוא פה איפשהו מסתובב. אני מתיישבת וממתינה בסבלנות, לא עוברת דקה ואני מתחילה לשאול את הסובבים שאלות, מי אתם? מה אתם עושים כאן? מהיכן באתם? האחד מהצפון הרחוק, השני מהדרום, השלישית ממרכז וכן הלאה, מגלה כי מגיעים מכל קצוות הארץ למי ששמעו כי יכול להציל את חייהם, להקל עליהם, לגרום לנסיגה של המחלה. אני מתחילה להרגיש שאני עוברת חוויה חוץ גופית שתימשך לעוד מספר שעות.
פתאום ניר יוצא מן החדר, שבהמשך אגלה שהחדר הזה הוא בית המרקחת של ניר, המעבדה שבה קורא כל הקסם, ניר המלאך, בחור צעיר, צנוע, חייכן, אנטיתזה לכל מה שהייתם מדמיינים למי שעושה את הדבר המופלא הזה שתכף נדבר עליו. הוא פונה אל שלל החולים בנימוס, עונה על שאלות, את חלקם הוא מכיר חודשים רבים, חלקם חדשים שהגיעו ומחפשים לראות את האור. הוא לא מצליח לסיים משפט, הטלפון לא מפסיק לצלצל, הוא עונה לכולם, ובכל שיחה מישהו אחר, מישהו שרוצה שיצילו אותו. אני מבקשת רשות לראות את המעבדה, ניר מסכים מייד, מבקשת לצלם, מבקשת לשאול שאלות, והוא- מסכים להכל, בתוך כל הטירוף, הוא שם ממוקד ומפוקס וכל שאלה מקבלת מענה מדוייק. אני נכנסת למעבדה, במעבדה הזאת ניר שבעיני מעל ל-600 מטופלים הוא הדוקטור שלהם, מזקק קנאביס רפואי לשמן מיוחד, טיפה מתחת ללשון כל יום והתוצאות לא מאחרות להגיע.
מראה מטורף, דליים של קנאביס שקצצו אותו ומיצו אותו, כלים מזכוכית מתבשלים עם השמן, מזרקים מלאים בשמן, אבל הכי מדהים אלה הסירים של סבתא, האותנטיות שבה ניר רוקח את תרופת הפלא. ניר, בשליחות מעוררת פליאה, מתעורר כל בוקר לקבלת מטופלים ומיצוי הקנביס הרפואי עד השעות הקטנות של הלילה ואת הכל הוא עושה ללא תמורה, בהתנדבות ובתחושת שליחות. אני שואלת אותו מלא שאלות אחרי שכבר הבנתי מזמן ועוד יותר בערב הזה שזה אכן עובד, השמן הזה מציל חיים.
ניר, אני שואלת, איזה חולים מגיעים אליך? הוא עונה בעצבות. לצערי, ברוב המקרים מגיעים אלי חולים בשלב ארבע, שלב מתקדם של המחלה שהרפואה הקונבנציונלית לא הצליחה לרפא והם מחפשים פתרונות, כל פיתרון. ואז הם מגיעים אלי. הם לא מבינים שהטיפולים שהם עוברים ברפואה הקונבנציונלית זה כימיקלים שהורסים להם את כל המערכות בגוף, הם ימותו כנראה לבסוף מכשל בכבד ולא מסרטן. אם רק היו לוקחים את הטיפול בשמן בשלבים מוקדמים ביחד עם שינוי תזונה, מצבם היה טוב בהרבה.
ניר, למה החברות לא מספקות את השמן הזה לחולים? הם עיוורים? ניר עונה לי, בשנת 2014 משרד הבריאות החליט להפסיק את לספק את השמן במינון הזה בגלל בעיות כלכליות. ניר עומד מולי מתוסכל, יש לי 40 ימים עד הבחירות למצוא פוליטיקאי שיבטיח לי שמפלגתו תתמוך בלספק את השמן לחולים. בין לבין הטיפול בחולים ומיצוי השמן הוא נפגש עם כל מי שרק מוכן לשמוע, מי שיהיה מוכן לעזור, הדלתות נטרקות בזו אחר זו ותחושת התסכול גוברת, אבל הוא מחליט, אני עדיין לא מרים דגל לבן.
אני שואלת על כל הסלבס שצועקים לגליזציה, מה איתם? ההבדל בינם לבין ניר הוא אומר לי, הוא עונה לי: מיטל, אנשים לא מבינים שאנחנו לא סטלנים, אנחנו לא מחפשים לעשן באופן חוקי, אנחנו רוצים להציל חיים! אני מבינה פתאום שבעוד ניר מתעסק ברפואה אלטרנטיבית יש את אילו שרק רוצים לעשן באופן חוקי. עכשיו אני גם מתחילה להיות מתוסכלת.
בדירה שבה הקסם הזה מתחולל מצטרפים לניר מעת לעת מתנדבים, אני שואלת את כולם, מה אתם עושים פה ולמה אתם עושים את זה? רן (מתנדב) עונה לי: ״הסרטן מחבר בין אנשים״ אחותו נפטרה מסרטן לפני שנה, הוא פגש את ניר במקרה כשניסה להפיק שמן בעצמו לאחותו הגוססת. אחותו לצערינו לא שרדה, אבל רן החליט שהוא ממשיך לעזור לחולים אחרים. דלית, מגיעה מהמרכז מספר פעמים בשבוע, אביה חולה בסרטן, השמן הצליח לגרום למחלה לסגת, היא מחליטה להצטרף לצוות של ניר ולהיות המנהלת האדמינסרטיבית של בית החולים. אלה רק מספר דוגמאות קטנות. השכנים המקסימים עולים מידי פעם ושואלים איך לעזור, הם מבינים מה שממשלה שלמה לא מבינה, ניר עוסק בפיקוח נפש, בנשמות של אנשים.
ניר, אני מוסיפה לשאול, מה עם זוגיות? בכל זאת, בן 36, מה עם פרנסה? הוא עונה ומניף את היד, אין לי זמן לזה עכשיו, חייבים לשנות את החוק, יש עוד הרבה מטופלים לעזור להם. הוא מהורהר, חושב הרבה, נראה כי הוא כבר לא יודע מה לעשות קודם, לענות לטלפונים, להכין את השמן, להקשיב לי, הכל קורה ביחד, והכל קורה מהר. לא הספקתי לשאול את כל מה שרציתי, לא הספקתי לראות את כל מה שתכננתי, סיימתי את הפגישה הראשונה עם ניר, ואחרי זה לא ישנתי כל הלילה. דמעתי. קבענו שניפגש שוב. יש עוד הרבה על מה לדבר, יש עוד הרבה מה לספר. הבטחתי לעצמי שאמשיך להגיע, ובראש מיליון מחשבות איך אפשר לעזור. הבטחתי שאספר את הסיפור ושאמשיך לספר, זה לא הסוף.
(הערת מערכת: המשך יבוא!!! וכשמיטל קדוש אומרת לכם שההמשך יבוא – הוא יבוא!)
