היה זה חודש עמוס. חודש שספק אם בן אנוש באמת היה מסוגל לתכנן אותו -חודש שכלל בתוכו המון אמוציות, רגעים של בכי ופחד, חולי וכוח, אורות וישועות, דמעות… ועוד דמעות – פעם משמחה ופעם מעצב. היה זה חודש שכלל שיאים חדשים, הגשמה וישועות. היה זה חודש שבהם תכננתי מיליון דברים – וכמעט דבר לא אירע. היה זה חודש שלא תכננתי דבר אך אירעו מיליון דברים. מי אנחנו בכלל, שנעז לתכנן תכניות? אנחנו יכולים לסמן ביומן את הרצונות שלנו ליום מסוים, או מטרה כזו או אחרת אבל מי אנחנו שנחליט אם נקום בבוקר, אם הנשמה תתעורר? עניין של אמונה.
לפני מספר שבועות ביקרתי אצל רבנו, באומן. רבי נחמן היה אומר: “וּבֶאֱמֶת דַּע כִּי כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא בְּחִינַת גַּלְגַּל הַחוֹזֵר שֶׁקּוֹרִין סביבון”, קרי: בורא עולם מסובב את כל המאורעות בחיינו. הוא יודע איך לסובב את העולם, איך לסובב את חיינו כדי שנגיע אל המקום הטוב ביותר לנו. כל נפילה, מעידה, חושך, הם רק חלק מהסולם שעתיד לעלות אותנו מעלה מעלה. עניין של אמונה.
ישנו הסיפור על האיש העשיר, אדם בעל מעמד שהסתכסך עם אחד מחתניו. במשך הזמן ניסו לגשר בין השניים אך המרחק ביניהם היה גדול. לפני פטירתו של העשיר הוא כתב צוואה בה חילק לכל אחד מצאצאיו מיליון שקלים אך לבתו הנשואה עם החתן המרוחק לא חילק מאומה. פנתה אליו בתו ושאלה: “אבא, מדוע נישלת אותי מהירושה?” ענה לה האב: “אם ברצונך להיות חלק מהצוואה שלי, חלק בירושה, תתגרשי מבעלך! אני לא רוצה שהוא ייהנה מכספי”. חשבה בתו כמה ימים והודיעה לבעלה שהיא רוצה להתגרש ממנו – והכל בגלל כסף. תחנונים, שיחות עם רבנים ובכיות רבות לא הועילו והם התגרשו. כאב וצער גדולים ליוו את החתן, “איך נפלתי מהר גבוה ומואר לבור עמוק וחשוך” מלמל לעצמו.
לאחר כמה חודשים שלח החתן כרטיס לוטו וזכה בפרס הראשון… אחד עשר מיליון שקלים! שמחה גדולה נכנסה בליבו, “בורא עולם לא שכח אותי” חשב לעצמו. השמועה עשתה לה כנפיים ודבר זכייתו בפרס הראשון הגיע אל אשתו לשעבר. כששמעה זאת היא הגיעה לביתו ואמרה: “עשיתי טעות, אני רוצה לחזור אליך, אני אוהבת אותך”. השיב לה בעלה: “עזבת אותי בגלל כסף, הרסת אותי ואת נישואינו בשביל תאוות הממון ואת רוצה לחזור אלי בדיוק מאותה הסיבה… אך לא!”.
רגע לפני חנוכה, הסיפור לעיל מזכיר לי שלפני אלפיים שנה ניסו היוונים להחשיך את חייהם הרוחניים של עם ישראל, לכבות את הגחלת של תורת ישראל, אך בורא עולם האיר אותה הארה עצומה, הארה שעד היום סובבת אותנו, הארה אותה אנו מפיצים על ידי הדלקת נרות חנוכה.
בורא עולם נסתר מבני האדם אך אף פעם לא שוכח אותם. נכון, לעתים אדם נופל מהר גבוה לבור עמוק, מתרסק ומאבד תקוה. הכול אפל ומתוך כאבו הוא יכול להפנות את אצבעו כלפי מעלה ולשאול: “איפה אתה בורא עולם?!” אבל רק מניסיון וממרום גילי אני יכולה לצעוק לכל אחת ואחד ששקועים שם למטה, כי בורא עולם נמצא ממש איתכם, הוא אף פעם לא שוכח אתכם, הוא עמכם בחושך שלכם! מתוך הבור, אפשר לעלות ולהתעלות למקום גבוה הרבה יותר משהייתם לפני כן. הכל – עניין של אמונה.
חג של אורות וישועות, ליזה
