שלישי האחרון, שמונה בבוקר. יום לחוץ לפניי. חניתי את ריכבי כראוי ובחניה מוסדרת ויצאתי לסידורים תכופים. עם חזרתי, כעבור עשרים דקות גיליתי שנהג חצוף חסם את ריכבי ועוד חמישה רכבים נוספים. צפרתי בתקווה שהוא יצוץ מאחד המפרצים, אולם הוא לא הגיע
כעבור כמה דקות צפרתי שוב. נאלצתי לשבת על כסא הנהג ופשוט להמתין לו עד לרגע בו החלטתי שהזמן עובר והחצוף לא מגיע. החלטתי להיעזר בשירותי משטרת ישראל, לראשונה בחיי.
ענתה לי פקידה חביבה שביקשה לזהות את הרכב המפריע לתנועה, הסבירה כיצד הפניה עובדת והבטיחה לטפל בדבר. הדקות חלפו והנהג לא הופיע, אז צלצלתי שוב. אופירה אסייג אמרה לי לפני עשור: “כשאת רוצה להשיג מישהו תלחצי על SEND עד שיענה לך”. כאדם ממושמע השתמשתי בעצתה וצלצלתי שוב למשטרה. הפקידה הסבירה כי הנהג אינו עונה ולפיכך טרם טופלה פנייתי אולם במידה והוא לא יענה שוב, תגיע למקום ניידת “שתדפוק לו דו”ח”, כך כלשונה. הניידת לא הגיעה, הנהג דווקא כן. הוא הרים את היד, הראה שהוא קיים, אך לא התנצל. התרבות הישראלית במיטבה.
בכלל, כל מה שקורה בכבישים הוא פשוט הזוי. נהגים שלא אכפת להם כנראה מחייהם ובוודאי לא מחייהם של אחרים, כאלה שחותכים לימין ולשמאל מבלי לשים לב. לא פעם אני פוערת עיניים על התנהגות הנהגים בכביש. כאדם סבלני מאוד, שלא מתעצבן מפקקים (כן, כן, כזו אני), התנהגות ברוטאלית או חוסר אחריות של אדם בכביש יכולים בהחלט לשגע אותי.
בכל יום ההתראות בטלפון מודיעות על עוד הרוג או פצוע או איבוד שליטה על ההגה. רבאק, חברים לכביש, אתם באמת רוצים לסיים כך את החיים הנפלאים האלה? הסוגיה הזאת יכולה להוציא אותי מדעתי, הקלות הבלתי נסבלת שלנו כנהגים, להסיט לרגע את היד מההגה, או את העיניים מהכביש היא בלתי הגיונית ומסכנת חיים. היום המצב חמור יותר – כולם עסוקים בניידים, בפוקר או בפייסבוק ועושה רושם שלאף אחד לא מזיזים המספרים, הנתונים המדאיגים: הרוג, עוד הרוג ועוד אחד. הנושא הזה מחזיר אותי 23 שנים לאחור, לרגע בו הועפתי חמישה עשר מטרים ונפצעתי באורח בינוני. אני זוכרת זאת כמו אתמול… יצאתי מהתאונה ההיא בנס גדול, אולם הטראומה שנותרה והפצע הפעור שקיים מאז יישאר ניצחי. ברגע ההוא, בקלות יכולתי לסגור את הבסטה של החיים ללא עוול בכפי, אבל מישהו שם למעלה נגע בי, שמר עליי. מאז בחרתי לקום, לחיות, לזעוק.
אני קוראת מכאן, לקוראיי לתת יד למאבק בתאונות הדרכים. אוטוטו חופשת הקיץ, אלפי ילדים יוצאים לרחובות, הסכנות ממילא אורבות לכולנו, המדינה במלחמה תמידית, לפחות במלחמה הזו על הכביש תנו לנו לנצח.
נ.ב
תודה גדולה למשטרת ישראל על הסיוע. וואלה, שיחקתם אותה.
