בעיירה קטנה התגוררה אישה בשם מרים, שהייתה ידועה בדבר אחד: בכל פעם שמישהו היה זקוק לעזרה, הוא ידע לאיזו דלת לדפוק.
אם לשכנה כבה הנר – מרים הביאה שמן.
אם בעל החנות נקלע לצרה – מרים מצאה פתרון.
אם מישהו היה זקוק למילה טובה, לעצה, לחיבור לאדם הנכון או פשוט למישהו שיאמין בו – מרים כבר הייתה שם.
"את לא מתעייפת?" היו שואלים אותה.
והיא הייתה מחייכת.
"כשצריך אותי, אין זמן להתעייף."
כך חלפו השנים. מרים הספיקה יותר מכולם, דאגה לכולם, פתרה דברים שאחרים כבר ויתרו עליהם – ובכל ערב חזרה לביתה כשכד השמן שלה מעט ריק יותר.
ערב שבת אחד פרצה סערה גדולה בעיירה.
הרוח כיבתה נרות בבתים רבים, ותוך דקות החלו להגיע הדפיקות המוכרות על דלתה.
"מרים, יש לך קצת שמן?"
"כמובן", ענתה.
לראשון נתנה מעט.
לשנייה עוד קצת.
למשפחה השלישית נתנה את מה שנותר כמעט עד לתחתית הכד.
ואז נשמעה דפיקה נוספת.
בפתח עמדה ילדה קטנה.
"אמא אמרה שאין לנו במה להדליק נרות שבת."
מרים הסתכלה בכד. נותרה בו כמות זעירה של שמן – בדיוק מספיק לנר אחד.
בלי לחשוב פעמיים היא מזגה גם אותו לבקבוק של הילדה.
"תדליקו ותהיה לכם שבת שלום."
הילדה הודתה לה ורצה הביתה.
מרים סגרה את הדלת.
לראשונה זה שנים, הבית שלה נשאר חשוך בערב שבת.
היא ישבה ליד השולחן והרגישה דבר מוזר. היא הרי עשתה בדיוק את מה שתמיד האמינה בו – נתנה לאחרים. ובכל זאת, בתוך כל הטוב שעשתה, משהו כאב לה.
כעבור כמה דקות נשמעה שוב דפיקה.
מרים פתחה את הדלת.
בחוץ עמדה הילדה הקטנה, ובידה נר דולק.
"אמא שאלה למה אצלך חשוך", אמרה.
"נגמר לי השמן", השיבה מרים בחיוך.
הילדה הסתכלה עליה כאילו שמעה דבר בלתי מתקבל על הדעת.
"אבל את נתת לכולם."
"נכון."
"אז מי נתן לך?"
מרים לא ידעה מה לענות.
הילדה הושיטה לה את הנר ואמרה: "אמא אמרה שהנר שלנו מספיק גדול כדי להדליק גם את שלך. כשמדליקים נר מנר, הראשון לא מפסיד את האור שלו."
מרים הדליקה ממנו את הנר שעל שולחנה.
ולראשונה הבינה דבר שלא הצליחה להבין במשך שנים.
הטעות שלה לא הייתה שנתנה.
הטעות הייתה שחשבה שכדי להיות אדם טוב, היא חייבת להיות תמיד זו שנותנת – ואף פעם לא זו שמקבלת.
מאותו ערב המשיכה מרים לעזור לאנשים. היא לא הפכה לפחות נדיבה, פחות מסורה או פחות אמיצה.
אבל ליד כד השמן הגדול היא הניחה בקבוקון קטן ועליו כתבה שתי מילים:
"גם בשבילי".
וכשמישהו ביקש ממנה את הטיפה האחרונה, היא כבר לא הרגישה אשמה לומר: "את זה אני משאירה".
כי היא הבינה שאם היא רוצה להמשיך להאיר לאחרים לאורך שנים, אסור לה לכבות את האור בבית שלה.
מוסר ההשכל, במיוחד עבורך: הכוח שלך הוא שאת נותנת הרבה, נלחמת על דברים שחשובים לך ולא עושה שום דבר בחצי לב. אבל דווקא אנשים כאלה עלולים לחשוב שהערך שלהם נמדד בכמה הם מצליחים להחזיק, לפתור ולתת.
הוא לא.
את לא חייבת להתרוקן כדי להוכיח שנתת את כל כולך. לא כל דלת שדופקים עליה חייבת להיפתח מיד, לא כל בעיה של מישהו אחר חייבת להפוך למשימה שלך, ולא כל מי שמקבל ממך אור זכאי גם לטיפה האחרונה שבכד.
מי שרוצה להאיר לאחרים לאורך זמן, צריך לשמור גם על האור של עצמו.
קבוצת ערים
- אופקים
- אור יהודה
- אילת והערבה
- אשדוד
- אשקלון
- באר יעקב
- באר שבע והנגב
- בת ים
- גבעת שמואל
- גבעתיים
- גדרה
- גן יבנה
- גני תקווה
- דימונה
- הרצליה
- חולון
- יבנה
- יהוד מונוסון
- ירוחם
- ירושלים
- כפר סבא
- מודיעין מכבים רעות
- מועצות - עוטף עזה
- מזכרת בתיה
- מצפה רמון
- נס ציונה
- נתיבות
- נתניה
- סביון
- ערד
- פתח תקווה
- קריית אונו
- קריית גת
- קריית עקרון
קטגוריות
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
