הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשב זיע”א, יצא לערים שונות ברחבי המדינה כדי לגבות צדקה לפדיון שבויים. במסעו ביקר הרב בערים וכפרים רבים כדי לקיים את המצווה החשובה, אך לא עלה בידו לגבות את הסכום הנדרש
הרהר הרב בליבו: “אולי לא נהגתי כשורה כשיצאתי למשימה – ביטלתי תורה, תפילותיי לא היו במניין ובסופו של המסע העליתי חרס בידי. טוב היה לי לשבת בביתי ולעסוק בתורה ובעבודה”. בדרכו חזרה לביתו שהה רבי לוי יצחק באחת העיירות. באותו היום ששהה בעיירה נתפס אדם בגניבה. שוטרי המקום חבלו בו וחבשוהו בבית הסוהר. ניגש הרב אל הגנב ואמר: “בני, ראה מה גרמת לעצמך. זכור זאת ואל תחזור לסורך יותר”. “אל דאגה כבוד הרב, הרי מה בכך?” השיב הגנב, “אם לא עלתה בידי הגנבה היום ותפסו אותי, תעלה בידי מחר…”
באותה השעה נשא רבי לוי יצחק קל וחומר בנפשו: “מה הדיוט זה אינו מתייאש מן הפורענויות של העבירה ומבקש הצלחה מחר בעבירה, כל שכן אני, שלא אמשוך ידי מן המצווה. אם לא עלה בידי היום, יעלה בידי מחר-מחרתיים…” (‘תורת הפרשה’). כולנו מבקשים הצלחות, רוצים ישועות, ומקיימים מצוות, לא תמיד ההצלחה מגיעה, לא תמיד הישועה צמחה, לא תמיד המצווה והחסד יצאו לפועל… מכאן האכזבה והייאוש קרובים, הם נמצאים ממש מאחורי הדלת.
לפני שאתה פותח להם את הדלת תזכור את מילותיו של הרב לוי יצחק מברדיטשב: “אם לא עלה בידך היום, יעלה בידך מחר…” אל תפסיק מלנסות, תקום ותמשיך, לבטח תראה הצלחה במעשה ידיך. לעיתים אנו “טובעים” בעבירה מסוימת, לא מצליחים להרפות ממנה, קשורים אליה בעבותות ומתייאשים מהיכולת שלנו לצאת ממנה.
אמר רבי נחמן: “בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו, כי אם אותו היום ואותה השעה. כי כשרוצים להיכנס לעבודת השם, נדמה לאדם כאילו היא משא כבד, ואי אפשר לו לישא משא כבד כזה, אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל…” (ליקוטי מוהר”ן). אם נחליט שאנו מתגברים על היצר רק היום, אם מחליטים אנו לעבוד את הבורא כרצונו רק היום, נוכל להתגבר, לא להתייאש ולהמשיך הלאה, היום הצלחת? עשה זאת גם מחר, ונמצאת מנותק מהעבירה, קרוב אל המצווה ומלא תקווה.
נסה היום להתגבר על הרצון שלך, אם התגברת היום שכרך רב ועצום, לפחות היום הייתי עובד ה’ נאמן. מחר? את מחר תשאיר למחר, היום אתה מחליט להחליט שאתה משוחרר מיצרים, עמוס בתקווה, שלו, רגוע וכל כך מאמין בעצמך.
