אכילתו של הרב אברהם עדס הייתה מועטת, מידי בוקר שתה כוס קפה עם חלב ואכל פרוסת עוגה אחת, בצהריים אכל פרוסת עוגה אחת ולבן, ובערב אכל מעט אורז בלי תוספות
באחת הפעמים שאלו רבי מאיר רפאל לפשר התנהגותו: “אדוני אבי, רכב ישראל ופרשיו, כתוב בתורה ‘וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם’ (דברים ד’, טו’), הרי במאכל מועט זה שהרב אוכל, מהיכן יהיה לו כוח לעסוק בתורה ביום וכל שכן בלילה?” שתק רבי אברהם ולאחר רגעים מספר השיב: “תמיד השתוקקתי לראות את נשמתו של רבינו ישראל בעל שם טוב זיע”א ולשאול אותו מה עשה שהגיע למדרגתו הגדולה בקבלה, עד שפעם אחת ראיתיו ושאלתיו איך הגיע למדרגה זו? והוא השיב לי: ‘וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה’ אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם’. פירוש הדבר, כי מי שרוצה להגיע למדרגה זו, לא צריך לאכול ולשתות ולהתענג אלא רק במידת ההכרח – לשמור נפשו שלא תצא מגופו.
ועוד, כי ‘מַרְבֶּה בָשָׂר מַרְבֶּה רִמָּה’. זו הסיבה להנהגתי זו כפי שראית… ומבקש אני ממך לשמור על כך בסוד” (הרב מאיר רפאל) כולנו רוצים לאסוף מצוות רבות, למלא את “שקיינו” כדי להגיע עם מצבור גדול של זכויות לעולם האמת. לא תמיד זה קל, לא תמיד אנו יכולים לקיימן, לעיתים אף נופלים בפחי היצר הטמונים לנו בכל צעד שאנו הולכים. בורא עולם נתן לנו “מתנות קטנות” בדמוי מצוות “קלות” שבאמצעותן יכולים אנו למלא את “שקיינו” באלפי מצוות. אחת “המתנות” היא מצוות “ונשמרתם מאד לנפשותיכם”.
בדרך הטבע ומבחינה שיכלית אדם צריך לשמור על גופו, להזין אותו במאכלים בריאים ולתת לו את התנאים הטובים ביותר לקיומו הטבעי. בורא עולם “שתל” בתוך הגוף הגשמי נשמה אלוקית, הנשמה חיה בתוך הגוף והופכת לידידה שלו. כשאתה שומר על הגוף שלך אתה שומר גם על הנשמה שלך, כשאתה נזהר מפגעי העולם הזה אתה מרוויח פעמיים – עצם קיום השמירה היא מצווה בפני עצמה ובנוסף אריכות ימים, כך תוכל לקיים עוד אלפי מצוות…
לשמור על גופך היא משימה קלה, בנקל תוכל לאסוף אלפי מצוות “ונשמרתם מאד לנפשותיכם”, ובד בבד לתת לגוף שלך יכולת להתקיים עוד שנים ארוכות עמוסות במצוות ומעשים טובים. שמור על גופך, כך תציל גם את נשמתך…
