ראיון כזה עם סגן ראש מועצת גדרה לשעבר, עו”ד יקותיאל תנעמי (קותי) מסיעת הבית היהודי כנראה שעוד לא קראתם. הוא מעיד על עצמו כאדם שאכפת לו מאוד מאיכות הסביבה – ולא רק. בראיון מרגש הוא דומע במהלך הסיפור על אחיו מיכאל שנפטר ממחלת הסרטן, נזכר באביו דוד תנעמי ז”ל, שממנו נפרד רק לפני ארבע שנים, מצהיר על תמיכתו ביואל גמליאל ועל החלום להיות יום אחד, ראש המועצה של גדרה
ארבעים דקות חלפו מהרגע שבו הכרתי את עו”ד יקותיאל תנעמי, 52, או בכינויו המוכר ‘קותי’, הבן של דוד תנעמי מהמכולת הידועה מויצמן שלימים הפכה למשרד עורכי דין, מן המובילים בענף. ארבעים דקות חלפו מהרגע שקותי חייך אליי ועד הרגע שהזיל דמעות. היה זה רגע בלתי רגיל. קותי החזק, המצחיק, עורך הדין הממולח בכה דמעות תנין. הנקודה הזו שגרמה לו לעצב גדול ולפורקן, מבלי שהתכוון, היה הרגע שבו שוחחנו על אחיו, עו”ד מיכאל תנעמי, שהלך לעולמו לפני תשע שנים. “זו הייתה המכה של החיים שלי, מכה שהפצע ממנה עוד לא עבר”, הוא אומר בגרון חנוק ובעיניים דומעות. “מיכאל היה אחי הגדול, מספר 3 מבן שבעה אחים ולדעתי גם אחד האנשים הכי חכמים שהכרתי בחיי. שנה לפני שהלך מאיתנו הוא חלה בסרטן ריאות וזו הייתה תקופה קשה מאוד. עבדנו במשרד משותף מ-96′, הייתי איתו יותר מה שהייתי עם אישתי – אבל המחלה גמרה אותו”.
הוא לוקח נשימה וממשיך. “עוד לא התאוששתי, זה קשה, זה לא פשוט לאבד אח”, הוא אומר. “כל היום היינו יחד. הוא היה גר מולי, ייאמר לזכותו של אבא שהוא שם את כולנו קרוב אליו”.
מה אתה זוכר ממנו במיוחד?
“מיכאל היה מדהים, מלא נתינה, אין אנשים כאלה. אני כל כך מתגעגעג אליו שאין לתאר, הוא עולה לי בכל מקום, בכל אירוע. אני כל הזמן חושב מה הוא היה עושה, מה הוא היה אומר, הרי בכל דבר התייעצתי איתו. חסרה לי הנוכחות שלו, החוכמה שלו. גם בפוליטיקה הוא ייעץ לי המון והעצות שלו היו שוות זהב. ביחד עשינו המון דברים. הוא חסר לי מאוד, בעבודה ובכלל בחיים, זה לא אח שאתה רואה אותו פעם בשבועיים”.
ספר לי על רגעיו האחרונים.
“אני לא יכול לשכוח אותם, יכול לשחזר כל דקה. ליוויתי אותו בכל המחלה, למרות שזה לא היה קל וגם עכשיו לא קל – הוא נפטר בערב הושענה רבה, כולנו ישבנו מסביבו והתפללנו – ואז זה קרה. תראי, בעבודה ובכל מיני תפקידים שעשיתי – ובוודאי בחיים, תמיד אמרתי שאין דבר כזה אי אפשר, אין מושג כזה אצלי, זה המוטו שלי – וזו הייתה הפעם הראשונה בחיים שאתה מבין שאי אפשר. גם אם היה שיפור קל ידענו בפנים שזה רק שיפור זמני ואתה מנסה לגייס כוחות, להאמין שיש תקווה אבל כאן גם תקווה לא הייתה”
אתה כועס על אלוהים?
“ממש לא, ממש לא. אחי לא כעס אז אני? זה קשור לאמונה, רק מי שמאמין יש לו שאלות כמו איך זה קורה דווקא לצדיק כזה גדול כמו מיכאל אחי שבחיים לא עשה רע לאף אחד? אתה יכול לשאול את השאלות אבל מתוך האמונה אתה מבין שהעולם הזה הוא פרוזדור, שהוא סיים את התפקיד – וגמר. מי שלא מבין את זה יש לו בעיה באמונה. זה לא פשוט. הצער גדול, זה כואב מאוד, אבל ברוך ה'”.
הסירים של סעדה, המכולת של דוד
הוריו של קותי תנעמי היו מוכרים מאוד במושבה. אימו סעדה, שרה בעברית, הייתה מבשלת סירי אוכל רבים, מכניסה אורחים בלב גדול והעיקר שיאכלו. אביו דוד, היה ידוע כ’דוד תנעמי – מהמכולת’. היום, במקום בו קמה המכולת ברחוב ויצמן, ממוקם משרד עורכי הדין של קותי, מרחק צעידה מהבית שבנה עם רעייתו האהובה, ליאורה וארבעת ילדיהם. לפני ארבע שנים, חלה אביו מזיהום שהסתבך במעי והוא הלך לעולמו, בגיל 85. “קיבלתי את זה קשה. אבא היה אמנם מבוגר, אבל באמת שהיה אבא מיוחד. אין הורים כמו שלי, באמת. בתקופה שלנו הילדים פחדו פחד מוות – אבא שלי מעולם לא הרים יד, הייתה לו נפש עדינה, נפש של ציפור, הוא היה אדם מדהים, שכולם אהבו לאהוב, המכולת שלו הייתה שם דבר. הוא בנה את המבנה הזה בידיים שלו עם אמא, את הבלוקים והלוחות ואת הכל. אבא היה אדם מאוד ישר, פלס”.
מה אתה זוכר ממנו?
“יש הרבה זיכרונות ובעיקר איך היינו יושבים ושרים בעיקר בג’עלה (התכנסות נוסח תימן-ל”ל)”.
מה הייתה דעתו על הפוליטיקה שאליה נכנסת?
“אבא היה רחוק מהעניינים האלה, אבל הוא היה גאה. אמא לעומת זאת הייתה שואלת – בשביל מה אתה צריך את זה?”
בשביל מה באמת?
“התשובה שלי מאוד פשוטה. אישית אני לא צריך את זה אבל כשהתמודדתי בפעם הראשונה על החברות למועצה זה היה בגלל שלציבור הדתי לאומי לא היה כמעט כלום – ואני חושב שמאז שנכנסתי למועצה הקמנו רשת גנים תורנים שאנשים כ”כ רצו פה ובתי ספר ועשינו המון למען הציבור”.
בקדנציה הראשונה אירע הפספוס הגדול כשהיו חסרים לך שלושה קולות למנדט שני, בקדנציה השניה הכנסת שניים עם ציון ידעי שבינתיים הלך לרשימה עצמאית ובשלישית התחלפת ברוטציה עם אליאב מזגני. מה יספק אותך בקדנציה הבאה? מי רץ יחד איתך?
“מבחינתנו המינימום הוא שני מנדטים, זוהי ההערכה שלי. אני חושב שמספר 2 שלי איגרא שמעוני מהגרעין התורני, שהוא אדם מקסים ואיש עשייה ומספר 3 שלי, שאלתיאל זכריה – שהיה חבר מועצה וסגן ראש מועצה בתקופתו של אלי רביע הם אנשים עם ניסיון וראויים להיות חלק ממועצת העיר ואני מקווה שנעמוד בציפיות”.
**
אי אפשר להתעלם מהעשייה של תנעמי. למרות שכיהן בחצי הקדנציה הראשונה כחצי סגן היה ממונה על התפעול וניכר כי השאיר מאחוריו חותם, בעיקר בכל מה שקשור לאיכות הסביבה, החשמל ותאורת הלדים ברחובות.
ובכל זאת, מה חסר בגדרה?
“מה שכולם צועקים ובינינו אני לא רואה מזה כזה חיסרון גדול, זה עניין בית התרבות. ואני שואל: על זה תקום ותיפול המושבה? גם אם יהיו לי עכשיו 50 מיליון, אני לא יודע אם ישר הייתי רץ לבנות את זה כשיש לי מרחק עשר דקות אולם כמו שצריך. וודאי שצריך בית תרבות אבל אם התקציב כרגע לא מאפשר, צריך לעשות את הדברים היותר חשובים כמו השקעה בחינוך, השקעה בתשתיות. חוץ מזה, בנינו עכשיו עוד אולם של 500 מקומות, יש פתרונות ואני בעד תרבות”.
אתה בעד שמקומות התרבות יהיו פתוחים בשבת?
“אני בעד שלכל תושבי גדרה יהיה נוח. תביני, יש הבדל בין מקומות פרטיים לבין מקומות ציבוריים, הסטטוס קוו אומר שמבנים ציבוריים לא יהיו פתוחים בשבת. מבני ציבור שייכים לכל האוכלוסיה – הן לאוכלוסיה הדתית והן לחילונית, ואם זה מציק לאולכוסיה הדתית שפתוח בשבת אני חושב שצריך להתחשב ברגשות שלהם”.
אי אפשר שכל המושבה תהיה סגורה בשבת
“מה זאת אומרת? אנשים רוצים לפתוח עסקים בשבת? תפדאל – תפתחו. בשבילם הייתי רוצה שלא יפתחו. אני חושב שמי שעובד בשבת הוא מסכן. עיזבי דת. אם אין לך יום בשבוע שאתה מסוגל לסגור ולהיות עם המשפחה שלך אז אתה מסכן. אל תלך לבית כנסת, אל תתפלל אבל תהיה עם המשפחה שלך. אתה מוכן לעבוד ולא להיות עם הילדים שלך? מי שלא יודע להקדיש את הזמן הזה למשפחה חושב שהוא חי אבל ממש לא, הוא רק עובר ליד החיים – ולדעתי זה פספוס של בן אדם. מצד שני, אני לא יכול להגיד לאנשים מה לעשות בוודאי שלא לכפות על אנשים, אבל אני חושב שהשבת נכונה לכל עם ישראל”.
ובכל זאת, יש אנשים ששבת זה היום החופשי שלהם, הם רק מחפשים איפה להיות, מה לעשות
“אז מה הבעיה? אני בנאדם דתי, מאמין, כיפה היא לא קישוט אצלי, אני מצטער על אלה שלא שומרים שבת, חבל לי בשבילם. אין לי כוונה לכפות עליהם, אני ממש לא בכיוון וזו לא דרכי”
אגב, אם הייתה לך ההחלטה לשנות דבר אחד בגדרה והיה לך תקציב בלתי מוגבל מה היית עושה?
“הייתי ממשיך את קו החינוך, הרי הכל מתחיל בחינוך”.
תנעמי, מסיעת “הבית היהודי”, מגדיר את עצמו תימני לייט, מצהיר שהוא מאוהב פעמיים – פעם אחת באישתו, ליאורה, אם ארבעת ילדיו, עליה הוא נותן רק שבחים לאורך כל הראיון, וגם אחריו – ובפעם השניה בכל מה שקשור לאיכות הסביבה, מעיד על עצמו שהוא ירוק באופיו. כאשר כיהן כסגן ראש העיר מצא עצמו מחטט בפחים, בחן פתרונות למזעור ההוצאות של המושבה באמצעים שונים לרבות החלפת הפחים הירוקים בפחים ייעודיים – ומזה הוא מתרגש, על הנושא הזה הוא יכול לדבר שעות.
“גדרה זכתה בפרויקט של הפחים ואיכות הסביבה, שבמסגרתו לא זורקים את כל האשפה לפח הירוק, אלא הרעיון בגדול הוא לחסוך כסף למועצה, בדרך של סדר פינוי ומיון נכון. ברגע שאתה ממחזר יש את האשפה שהולכת להטמנה, שקוברים באדמה ויש את האשפה שהולכת למיחזור. בכל שנה מזהמים מאות דונמים של אדמה עם פלסטיקים, ברזלים ופחים אבל כששמים את זה בפחים ייעודיים זה הולך למחזור”, הוא מבהיר. “אני ירוק באופיי”, הוא מודה, “הגענו להישגים מדהימים, הייתי פותח פחים, רואה מה קורה, מה אנשים זורקים. אני אספר לך אנקדוטה, בניין אחד כל הזמן התלונן שנוסיף לו פח ירוק ואני לפי החישובים שעשיתי יודע שאין צורך בכך, הרי הוצאתי פחים מהסוג הזה, חסכתי את הכסף למועצה ולא הרגשתי צורך להוסיף להם פח. תביני על כל פח שהוצאתי מבניין בעצם חסכתי כסף למועצה. דיללתי פחים מהבנייניים והוספתי פחים ייעודיים שעל הייעודיים אתה בעצם לא משלם כסף, לא על הפינוי ולא על כלום – ההפך בעתיד עוד צריכים לשלם למועצה על התוצרת, זו תורה שלמה”.
אתה נשמע נלהב מהפחים…
“למדתי את הנושא על בוריו, נכנסתי לזה, אנשי איכות הסביבה התאהבו בי ואני בהם, כשקיבלתי את התיק לטיפולי לא התחלתי לעבוד עד שלא למדתי כל פרט. כשהתחלתי ללמוד את הנושא אמרתי להם אתם טועים בדרך המחשבה שלהם. הסברתי להם שהתושבים לא עובדים אצלי, תושב לא יתחיל לחלק את הזבל שלו, למה מה הוא עובד אצלנו? אבל אם ההנגשה תהיה ידידותית ישתמשו בה ולכן הצעתי להציב שני פחים, אחד כללי ואחד למחזור – פלסטיק, ברזלים, אלקטרוניקה, עיתונים – מאוד מציקה לי הידיעה שאנחנו מזהמים את הסביבה שלנו. יכול להיות שזה הגיע מהבית. אני לא זוכר שאמא שלי לקחה אוכל וזרקה אותו. אם נשאר אוכל היא הייתה נותנת לחתולים, נשאר לחם אורזים בקרטון, לא זורקים שום דבר. מה קרה? אי אפשר לקחת את הפלסטיק לפח הייעודי? למה צריך לזהם את העולם?”.
“אתמוך ביואל גמליאל”
בוא נדבר על המועמדים לראשות המועצה. היו לך עליות וירידות עם יואל גמליאל, בפעם הקודמת לא תמכת בו. מה כעת?
“אתמוך ביואל גמליאל. יש מישהו שעושה משהו כל כך טוב למושבה אז למה לעצור לו את זה? את יודעת מה זה ללמוד את התפקיד של ראש מועצה? את יודעת מה זה ללמוד את התפקיד של חבר מועצה? אני מודיע לך שחברי המועצה החדשים שמתיישבים מסביב לשולחן אין להם מושג בחצי קדנציה ראשונה על מה הם מצביעים בכלל. גם היום, זה לשבת וללמוד המון נושאים, זה לא פשוט. אני מאמין ביואל – לא רק בגלל החינוך. אני מסתכל על הקדנציה ואני חושב שהוא הביא הישגים רבים לגדרה, הוכיח את עצמו ולכן צריך לתמוך בו שימשיך לעשות את העבודה”.
נו, אז אם כל כך טוב והכל מושלם, קחו את התבנית של המועצה הקיימת ותמשיכו איתה, למה בחירות?
“אם את שואלת אותי וזה היה תלוי בי, אז כן. מה רע בגדרה? פרס חינוך ארצי – הבאנו, פרס ערים ירוקות – שזה אגב האגף שלי, יואל כתב לי הקדשה על הפרס ואמר לי שמע זה שלך לא שלי, יואל יודע לפרגן למי שעובד וקורע את הנשמה. הוא אומר לי ‘קותי, זה שלך – זה לא שלי’, הוא אומר שזה פרס על הדברים שאני עשיתי. אז יש הישגים ואי אפשר להתעלם מהישגים, פרס ניהול תקין, פרסי חינוך”.
סהר רווח וסהר פינטו מתמודדים מולו וטוענים שיש מה לשנות.
“אני לא רוצה לתקוף אף אחד, אני מכבד את כל המועמדים וחושב שהם טובים, זכותו של כל אחד להתמודד ולחשוב שהוא יעשה יותר טוב, אבל אני לא יכול להתעלם מעובדות. בבחירות הקודמות לא תמכתי ביואל כי הוא לא עמד במילה שלו. אני לא בא ממקום של רגש בפוליטיקה. יש לי אמונה אחרת, אני בן אדם של מילה אבל המגרש הפוליטי הוא לא מגרש של ליטופים. אני מאמין שיואל גמליאל יעשה טוב לגדרה”.
מתי תהיה ראש המועצה?
“כשאחשוב שיש לי סיכוי לנצח את הבחירות. לדעתי כרגע יש ראש מועצה מכהן טוב ואני לא רואה סיבה למה להחליף ודבר שני צריך לנצח, לא רק להתמודד. להתמודד זה בסדר אבל אני בנאדם ריאלי ואם אין לי סיכוי לנצח כרגע. אם מישהו חושב שאני אתמודד כדי לפגוע בסיכויים של מועמד כזה או אחר – וניסו לשכנע אותי – הוא טועה. נכון שניסו לשכנע, אבל מה שאמרתי לך – אמרתי גם להם”.
היית רוצה להיות ראש המועצה של גדרה?
“בוודאי, מה זאת אומרת? אם הייתי חושב שלדוגמא צריך ראש מועצה אחר כרגע ושיש לי סיכוי לנצח אני חושב שהייתי מתמודד. אני חושב גם שהייתי עושה את התפקיד מצוין. אני רוצה שלגדרה יהיה טוב, אני לא בא למלא מאוויים שלי כרגע. אני מאוד רוצה, נו אז מה? כרגע יש מישהו שעושה טוב לגדרה, גדרה היא מעל העניינים האישים. גדרה היא מקום טוב מהמון היבטים, טוב לחיות פה, תשאלי את התושבים, אני גדלתי פה, אני מתאר לעצמי שכל התושבים מרוצים מהמושבה. אני לא מאלה שמדברים יותר מידי, הציבור יודע מי עושה, אי אפשר להעלים מהציבור, אי אפשר לשקר על הציבור, הציבור פיקח – אי אפשר לעבוד עליו”.
מה לסיום?
“עוד לא סיימתי לספר לך את הסיפור עם פח האשפה, אני אומר לך שלא תצאי מפה בלי הסיפור על הפח הזה (מחייך). התושבים התלוננו בבניין ההוא, ואני יודע שיש תחשיבים אז איך יכול להיות שהפחים מלאים? קבעתי עם התושבים שהציקו לי בעניין ורציתי להוכיח להם. בדקתי מתי יום הפינוי, שבו הפח הכי עמוס, ביקשתי מהתושבים להגיע, עשינו כינוס חגיגי ושפכנו את כל האשפה. התחלנו למיין והם היו המומים ממה שהם ראו. מדובר באנשים שבאמת אכפת להם והם היו בשוק טוטאלי: הרבה פסולת ממה שהיה בפח הירוק – העברנו לכתום, ששם אני לא משלם עליו. הוכחתי להם והם יצאו מרוצים. בשורה התחתונה אני אומר שמי שלא אכפת לו מאיכות הסביבה לא אכפת לו גם מהזקנה שתיפול בכביש – כך אני רואה את הדברים. נקודה”.
