ספר הילדים "הפרפר והפר" של הסופר ארנולד איחייב מספר על היצירה בצל הפינוי של משפחתו משדרות. הספר החדש ייכנס לתוכנית הלימודים של גני החובה בשדרות יחד עם ספרו הראשון "סוד המפתח והכי גדול זה להיות קטן".
"יומיים אחרי פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר לא היה לי ולמשפחתי אישור להתפנות משדרות. למרות זאת ארזנו עם המשפחה חפצים, נכנסו לרכב המשפחתי ובדרך אמרתי לאשתי שהפעם צריך לקחת בחשבון שזה עלול לקחת זמן. בהתחלה גרנו במשך שבוע ימים במוטל באילת והיינו צריכים לדאוג לעצמנו מבחינת אוכל ושאר הדברים. בהמשך, לאחר שהתפנו לאילת תושבים רבים מעוטף עזה, קיבלנו אישור מהמדינה לגור בבית מלון, שלאחרונה התחלתי לעבוד בו. מאז שהתחילה המלחמה המוח שלי עצר מלכת במקום מוגן כמו בית המלון ולא יכולתי לחבר משפט אחד. לקח לי יותר מחודש להמשיך לכתוב ספר ילדים חדש, שבסופו של דבר סיימתי את העריכה שלו בצורה הטובה ביותר. השתדלתי שלא לצפות בסרטונים המזעזעים שרצים ברשתות החברתיות, כי אם הייתי נחשף אליהם המוח שלי היה חווה סוג של טראומה שהייתה משפיעה עליי", כך אומר הסופר ארנולד איחייב.
ספרו החדש מתאר מפגש מפתיע בטבע בין שני בעלי חיים, שלכאורה אין כל קשר ביניהם ומגלה איך מפגש מרתק זה קשור למחזור החיים בטבע ומה מגלים כל אחד מהם על השני.
ארנולד עובד כנגר, נשוי ליוליה ואב לארבעה ילדים: ליאל, מייקל, מירל ועילאי, תושבי שדרות. בימים אלו הוא ומשפחתו מתגוררים באופן זמני בבית מלון באילת, לשם פונו מיד לאחר ה-7 באוקטובר.
בשנה שעברה הוציא לאור את ספר הילדים "סוד המפתח והכי גדול זה להיות קטן" , ששניהם נמכרים בחנויות הספרים ברחבי הארץ. עד כה, הוציא לאור ברוסיה שלושה ספרים ברוסית: "שלושה צדדים של הרוח", "הסיפורים של אבא" ו"הכוורת".
הוא החל לכתוב לאחר שנולדו ילדיו. "התחלתי לכתוב ספר למבוגרים בשפה הרוסית, אך בשלב כלשהו הפסקתי לכתוב אותו מכיוון שהייתי עסוק בסיפורי ילדים ובטקסטים אחרים שהתחלתי לכתוב. את הסיפור הראשון שלי לילדים כתבתי לאחר שילדיי ביקשו שאקריא להם סיפור לפני השינה. הכתיבה לילדים היא בעצם לכולם, כשבין השורות אפשר למצוא פילוסופיה ותובנות והסיפור יכול להיות יפה וגם מצחיק גם מבלי להשתמש במילים בוטות ובלשון הרע".
"הפרפר והפר" מעביר באמצעות דיאלוג מעניין וקולח ואיורים מרהיבים ומקוריים של הציירת דיאנה שמעון סיפור חיים מרתק על פָּר גְּבַרְתָּן, מֶלֶךְ מְעוּטָר, שֶרָמַס שְדוֹת מִרְעֶה רַבִּים, עָבַר רְפָתוֹת וְהָיָה הַשַּר שֶל הַפָּרִים וּמַלְכָּן שֶל הַפָּרוֹת, ועל פַּרְפַּר, זְנַב סְנוּנִית, נָאֶה וּמְיוּחָד, שֶעָבַר שִינּוּי יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת.
ארנולד הוא אומן של מלים, מגלף, משייף, מקציע ומעבד אותן לכלל יצירה מקורית. ספרו החדש מכיל תובנות חשובות ובהן: חשוב להשתמש במוח והרבה פחות בכוח, להתנהג בנימוס כאשר משוחחים עם אחרים ולנצל כל דקה בחיים כדי להכיר את העולם הנפלא שסביבנו. הוא עלה לארץ מאוקראינה בשנת 1995 כשהיה בן 14 ומגלה כי הצליח למצוא את מקומו בישראל רק לאחר שהתחתן עם יוליה אשתו.
עיסוקו המקצועי כנגר אומן היוצר בעץ, כולל יצירות אומנות כמו: מעמדים מיוחדים לשופרות ולסכינים ושולחנות אומנותיים שהוא יוצר בימים אלו, קשור בהחלט לכתיבה ספרותית. "יש הרבה חופש ויופי בעבודת הנגרות, אך למרות זאת הייתי רוצה להאמין שבעוד כמה שנים תהפוך הכתיבה למקצועי העיקרי", הוא אומר.
בספרו החדש "הפרפר והפר" מופיע דיאלוג מעניין וקולח בין פרפר לפר שנפגשים באחו. ארנולד מודה כי השווה את הפר לאדם שיש לו פחות שאיפות בחיים. "כל הזמן הוא הולך עם הראש למטה, פחות מחפש להרחיב אופקים ואין לו יותר מדי שאיפות בחיים. לעומתו הפרפר ההפך ממנו: הוא חייב לעוף – אם כפרפר או כשפירית ורוצה להיות הכי מהיר בעולם כמו שפירית. למרות שהפרפר לא מנומס, הוא תמיד רואה לטווח רחוק ויודע שהחיים חייבים להסתיים – במקרה שלו אחרי כשבועיים שבמהלכם הוא חייב לראות את העולם, ללמוד ולהגיע לחלום שאליו הוא שואף. הפר עם כל הכוח העצום שיש לו מגיע מקסימום לקופסת שימורים או כסטייק שמכינים על גחלים או במחבת. ואינו יכול לעשות כלום אם פרפר יושב לו על האף".
"הפרפר והפר", ארנולד איחייב – גלילי הוצאה לאור, עורכת לשון וניקוד: דרורית חן, מעצבת גרפית: דיאנה שמעון, הדפסה: פרינטיב, ירושלים.
■ לקבוצת חדשות בווטסאפ – מלחמה בישראל חרבות ברזל לחצו כאן
◼️ לרשימת קבוצות הווטסאפ השוות שכדאי לכם להצטרף אליהן – לחצו כאן
