הבחירה הראשונה של בני ישראל ארעה לפני כ-3700. הקב”ה בא אל האומות והציע: קבלו עליכם את התורה. כולם סירבו. האומה היחידה, ישראל, כאיש אחד בלב אחד, עמדו לרגלי הר סיני ואמרו “נעשה ונשמע”. ללא כל היסוס קיבלו עליהם עול תורה ומצוות. זו הייתה בחירה נכונה. הוא אשר אמר רבנו סעדיה גאון: אין אומתנו אומה אלא בתורותיה. תורה שבכתב ותורה שבעל פה.
נתון זה מחייב אותנו, לבחור בבחירות אישיות את אותה המפלגה המחייבת קיום עם ישראל בארץ ישראל מכוח תורת ישראל. כך מקיימים את המצווה החשובה; קיום הדמוקרטיה בארץ, ככתוב בתורה (שמות כ”ג ב’) “אחרי רבים להטות”.
מכילתא דרבי ישמעאל (יתרו) מספר שהקב”ה נגלה לבני עשו הרשע ואמר להם: מקבלים אתם עליכם את התורה! אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תרצח. אמרו לו: חיינו על החרב שנאמר “ועל חרבך תחיה” היאך נקבלה. נגלה על בני עמון ומואב. אמר להם: מקבלים אתם את התורה! אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תנאף. אמרו לו: כולנו מנאפים כמסופר “ותהרינה שתי בנות לוט מאביהן” והיאך נקבלה. נגלה על בני ישמעאל. אמר להם: מקבלים אתם עליכם את התורה. אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: אל תגנוב. אמרו לו: זו הברכה בה אבינו נתברך “והוא יהיה פרא אדם” היאך נקבלה.
בא משה אל העם “ויקח את ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו: כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע” (שמות כ”ד ז’). עד עצם היום הזה, התורה מונחת בקרן זווית, וכל הרוצה מתוך בחירה חופשית מליאה, לבוא וליטול יבוא וייטול. הוא אשר אמר הכתוב “החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים” (דברים ל’ י”ט). בחירה זו, הייתה הבחירה היותר נכונה שבחר עם ישראל מאז ומעולם. כל כוחנו וכל חילנו, בא לנו מהתורה. הוא אשר אמר רבינו סעדיה גאון: כי היא חיינו ואורך ימינו ובה נהגה יומם ולילה.
בכל ימי חלדו של האדם, יום יום, הוא עומד בפני קבלת החלטות. בבחירות לכנסת על האזרח להחליט פתק של איזו מפלגה יבחר להטילו לקלפי. כיהודי אני מאמין שהערך העליון של עם ישראל הוא קיום התורה. ערך ארץ ישראל שני לו. כרב בישראל אני מכיר בעובדה שעם ישראל זוכה בארץ ישראל לקיים את הכתוב בתורת ישראל. רבי שמעון הצדיק היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד – על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (אבות פ”א מ”ב). ובאבות דרבי נתן (פ”ה) מובא שגלינו מארצנו בעוון ביטול תורה. כל כוחנו וחילנו מן התורה בא לנו. עצם זכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל מן התורה בא.
הרב קוק אברהם יצחק הכהן, קבע שהמשתתף בבחירות ובוחר בבחירה אישית וחשאית את חברי הכנסת של מדינת ישראל לקדנציה הבאה, למעשה מקיים את מצוות מינוי מלך לישראל. לדעתו, לממשלת ישראל יש דין מלך. משמע, המשתתף בבחירות ומטיל בקלפי את הפתק של המפלגה הראויה מקיים מצווה מן התורה, כאמור (דברים י”ז ט”ו) “שום תשים עליך מלך מקרב אחיך אשר יבחר ה’ אלוהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לשים עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא”. למדנו כי ראש הממשלה, המלך השולט על עם ישראל, חייב להיות בן האומה הישראלית. מלך יהודי. שלטון דמוקרטי במדינת היהודים מחייבת בחירת ראש ממשלה בן הדת היהודית. וזאת מבלי חלילה לשלול ולו זכות אחת מזכויות בני המיעוטים, החיים כאן עמנו בשלום.
קיום בחירות חופשיות, אישיות וחשאיות, במדינת היהודים, מזכים אותנו גם בקיומו של ערך חשוב המבטא את רצון הבורא ית”ש; לאפשר לאדם לחיות את חייו כהבנתו מתוך בחירה חופשית. הוא אשר כתב הרמב”ם “ודבר זה עיקר גדול הוא. והוא עמוד התורה והמצווה… כלומר, שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה, בין טובים בין רעים” (הל’ תשובה פ”ה ה”ג). . אין שום כוח בעולם שימנע ממנו, להיות מה שהוא רוצה. הוא לבדו אחראי למעשיו. “הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע” (בראשית ג’ כ”ב). “הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע, ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע; וכיוון שכן הוא – “פן ישלח ידו”.
הנביא יואל (ב’ י”א) אמר “וה’ נתן קולו לפני חילו כי רב מאד”. מפרש התנחומא (וישלח): במתן תורה הכתוב מדבר. שעה שבא הקדוש ברוך הוא לתת תורה לישראל, ירדו עמו רכב ריבותיים… רב אבדימי אמר: עשרים ושתים אלף מרכבות מלאכים ירדו עמו לסיני. ומה נתן תחילה – קולו. שנאמר בשמות (י”ט ט”ז) “ויהי קולות וברקים”. נתן את הקולות ואחרי כן נתן את התורה. הוי וה’ נתן קולו לפני חילו (תנחומא שם).
במעמד הר סיני נשמע קול שדי מקצה העולם עד קצהו. קול ה’ המבשר לאנושות את בשורת האמונה באל אחד. יחד עם הקול ירדה מן השמים תורה. קודשא חזי באורייתא וברא עלמא. ש-די. אשר אמר לעולמו די. סודות התורה מורות לאדם את אופן השימוש הנכון באוצרות הטבע. השימוש במינון הנכון הוא תנאי הכרחי להשגת הגאולה.
“ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”. לדרגה רוחנית גבוהה זו, מגיע אדם שאזניו מבחינות בקול האלוהי. המדבר מתוך רעמים וברקים את עשרת הדברות. כידוע, האוזן איננה סובלת קולות רבים הנשמעים בבת אחת, ידוע שחדי האוזן בעלי שמיעה אבסולוטית אינם סובלים שמיעה של שני קולות. גם בהלכה מצאנו “תרי קלי לא משתמעי” (ר”ה כ”ז טז או”ח תפ”ח). “וה’ נתן קולו” (יואל ב’ י”א). מפרש שם הרד”ק: ה’ ית”ש רצה שכולם יחזרו בתשובה ויסבלו הקדושה “והנה האל יתברך השמיע בוא החיל הזה לפני בואו, על ידי נביאיו, כדי שיחזרו בתשובה”. “כי גדול יום ה’ ונורא מאד ומי יכילנו”. (יואל ב’ י”א). מפרש שם הרד”ק “מי יוכל לסבלו ומי מכלכל את יום בואו”. תפקיד האדם להכיר באמת התורה מתוך בחירה חופשית, ולהצביע על היוצר ולומר “זה א-לי ואנווהו” (שמות ט”ו ב’). ולהתחייב “לספר נויו ושבחו לכל באי עולם” (מכילתא).
