בד”ץ העדה החרדית טעה בהטילו ספק ביהדותם של עדת ביתא ישראל. דרישתו מהנהלת יקב ברקן שבקיבוץ חולדה, להפסיק את העסקת היהודים ממוצא אתיופי, שומרי מצוות, בקו ייצור יין פסולה מעיקרה. זו הטלת מום בעדה שלימה וחשובה, בנים לשבט דן, שגלו בימי בית ראשון, וזה מקרוב שבו בנים לגבולם. לא כך אמורים אנחנו לקבל את אחינו האובדים מארץ כוש. יש לראות בהם מימוש נבואת הנביא ישעיה “פדויי ה’ ישובון ובאו לציון ברינה” (ל”ה י’). כידוע, עם ישראל מצפה לאליהו הנביא, שיופיע ויחבר אלינו את שארית נדחי ישראל. לכן, חייבת הרבנות הראשית לישראל לנקוט אמצעים ולמנוע הישנות מקרים דומים.
גוי נגע ביין פוסל אותו, והיין אסור בהנאה ובשתייה. החשש הוא שמא יצק הגוי את היין לעבודה זרה והפכו ל- “יין נסך”. ככתוב “אשר חלב זבחימו יאכלו, ישתו יין נסיכם” (דברים ל”ב) “מה זבח אסור בהנאה, אף יין אסור בהנאה” (ע”ז כ”ט)
ישנו חשש נוסף, משום “חתנות” ככתוב “פן תכרות ברית ליושב הארץ” (שמות ל”ד ט”ו), שמא עצם הקירבה החברתית ויחסי שכנות טובה בין היהודי לגוי, כזו הנוצרת בשתיית היין בצוותא, תביא לכך שהיהודי יתחתן חס וחלילה עם גויה.
כאמור, בית דין צדק של העדה החרדית, מפקפק בכשרות יהדותם של בני העדה האתיופית. לפיכך, בבואו להעניק כשרות ליקב ברקן, התנה זאת באיסור נגיעה של בן העדה ביין, מחשש שנגיעתם זהה לנגיעת גוי, הפוסלת את היין.
יש להבין, כאן מדובר ביוצאי אתיופיה, שכדי להסיר כל ספק ביהדותם, עברו גיור כהלכה עם עליתם לארץ. זו עדה, שגדולי ישראל הכירו בעובדה שהם מזרע ישראל, ומצווה לקרבם מתוך אהבה. זאת ועוד, מאז גלו ועד היום, במשך כאלפיים שנים, לא פסקו ביתא ישראל מלהתגעגע לציון וירושלים. גם המשיכו לקיים את המצוות ,כפי שהיו נהוגים בימי בית המקדש הראשון.
היהודים שגלו מישראל הגיעו אל ארץ כוש. אין הם כופרים בתורה שבעל פה. הם פשוט לא ידעו אותה. לכן מעט המנהגים שנשתמרו באדיקות ועקשנות, דומים אמנם למנהגי הקראים אבל לא היו כתלמידי בייתוס וצדוק. הם גלו לפני תקופתם. ידוע שניהלו ממלכה גדולה של יהודים עם מלך חזק צדיק וישר. אומדן מספר היהודים הפלאשים מהימים ההם, כמיליון נפש.
דוד המלך אמר “בונה ירושלים ה’ נדחי ישראל יכנס” (תהילים קמ”ז ב’). שואלת הגמרא (ברכות מ”ט א’) אימתי בונה ירושלים ה’? ותשובה – בזמן שיכנס נדחי ישראל. הכוונה גם ליהודים מארץ כוש, הפלאשים, שגלו עם עשרת השבטים.
המיסיונרים, האנטישמיות וההתנכלויות עשו בהם שמות. רבים מאד הוטבלו לנצרות והתבוללו. חלק מהנוצרים החדשים היו כאנוסים ושמרו בסתר את מנהגיהם היהודים. על פי מפקד שערך חותני הגאון הרב שמואל בארי זצ”ל, שכיהן שם כשליח הראשון מטעם הסוכנות היהודית, בשנים 1953-55 חיו
כ – 35000 נפשות, הנאמנים למסורת ישראל הלא המה בני “ביתא ישראל”. הניתוק ממרכזי התורה והיהודים, מנע מהם ללמוד את תורת חכמי התלמוד והראשונים והאחרונים. מכאן הפער הרוחני, שמנע מהם לקיים את מצוות כמונו.
חותני הרב שמואל בארי לבית שטיין מסיגעט זצ”ל לחבש. גאון בתורה ורחב אופקים ויודע שפות הרבה כולל געז ואמהרית, מגיע לאסמרה בברכת הרב הראשי יצחק הלוי הרצוג זצ”ל והנשיא המנוח יצחק בן צבי, ומיסד בה בית ספר ביחד עם יונה בוגלה, ללמד את הקייסים ואת צעירי העדה תורה ומצוות.
בהסתמך על פסיקת רבי דוד בן זמרא מהמאה ה-16 אב”ד מצרים (שו”ת הרדב”ז ח”ז ה’) שהפלאשים הם “משבט דן בלי ספק”. “דינם כתינוק שנשבה בין הגויים”. “אינם יודעים בטיב גיטין וגירושין” “ומצווה לפדותם בגוף ונפש”. יצא הרב שמואל בארי לאסמרה, במטרה להטמיעם בחברה היהודית בת זמננו. הוא הניח את היסודות ללמד אותם מתורת ישראל ומצוותיה. בנוסף ציווה להם לעבור תהליך גיור קל לחומרא וזה על פי הכלל “כל דפריש מרובא פריש” ובכך איפשר להם להתחתן עם יהודים שאינם מבני העדה.
בעצת הרב שמואל בארי, התכנסו ארבע מאות ממנהיגי העדה בפרוס חג הפסח תשי”ד בווזבה. הקייסים ומנהיגי העדה קבלו עליהם את ההלכה הנהוגה בישראל. בהגיע חג שבועות תשי”ד הוא נחוג במועד על פי הלוח העברי ועל פי ההלכה בת זמננו. מצוות החג דאז, כבר בוצעו כנהוג בארץ ישראל. תלמידיו עלו לארץ ללמוד תורה ומצוות, במוסד “כפר בתיה” לנוער דתי בעיר רעננה.
כיום ב”ה חיים כאן עמנו עשרות אלפים בני העדה. מתוכם צמחו רבנים (קייסים) המוכרים על ידי הרבנות הראשית לישראל. השוקדים לקרב את בני עדתם לתורה ותעודה. הנה, תוך עשרות שנים בודדות, הם הדביקו את הפער הרוחני בן אלפיים שנים. רבים מהם לומדים בישיבות קדושות וכוללים. ממש כפי שאנחנו לומדים אותה. מקפידים לקיים תרי”ג מצוות כמקובל אצלנו. גם אין נוטשים את מנהגי העדה. הגיור שעברו עם עלייתם לארץ מכשיר את בני העדה לשוב אל חיק היהדות ולהתחתן גם עם שאר שבטי ישראל.
הנביא ישעיה (כ”ז י”ג) מנבא “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים והשתחוו לה’ בהר הקודש בירושלים” התקדמות המדע, השתכללות כלי התקשורת, וזרימת המידע, יעצים את קול השופר שיקרא לכל מי שדם יהודי זורם בעורקיו לעלות לארץ. המטוסים המהירים יזרזו את העלייה מארבע קצוות תבל. אליהו בנביא שיבוא בב”א, ייעזר בדיקות ד.נ.א. ויגלה מי מקרב העמים הוא מזרע ישראל. כיום עדים אנחנו איך עליית יהודי אתיופיה לארץ בימינו, מקיימים את נבואת הנביא ישעיהו (י”א י”א) “והיה ביום ההוא יוסיף ה’ שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפטרוס ומכוש… ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ”. מי ייתן והרבנות הראשית תאמץ סוג גיור זה שתכשיר את כל שארית נדחי ישראל, לעלותם לארץ ישראל ולהשתלב בה.
