מורה יוצא עם תלמידיו למסע. בשלב מסוים הם מגיעים לצומת. לפניהם ארבע דרכים ואין שום שילוט. הם עוצרים ולא יודעים לאן להמשיך. לפתע ראה אחד הילדים כי בצד הדרך מונח שלט ובו הכוונה לארבעה צדדים. מסתבר שפשוט השלט נפל. הם מרימים את השלט, אבל אינם יודעים איך להעמיד אותו נכון. קם ילד אחד חכם ואמר: “אנחנו יודעים מאיפה באנו. נפנה את החץ המתאים אל הכיוון שממנו באנו – ואז נדע לאן ללכת”
פרשת השבוע נקראת “מטות – מסעי”. בפרשה זו אנו קוראים על המסעות של בני ישראל מצאתם ממצרים עד להגעתם לארץ. התורה מפרטת לנו את כל המקומות שבהם חנו בני ישראל בדרכם. למה עלינו לדעת את השמות של כל המקומות שבהם חנו, גם כשלא היה סיפור מיוחד באותה חנייה? אלא שהתורה מלמדת אותנו שכל פרט בדרך, חשוב לא פחות מאשר ההגעה אל המטרה. כל מקום שבו אנו חונים, מקרב אותנו יותר אל היעד הסופי.
כל אדם משתתף בו זמנית בשני סוגי מסעות: המסע הפרטי שלו והמסע של עם ישראל כולו, ובשני סוגי המסעות לכל חלק יש משמעות. רק כשניאחז בעבר, נגיע אל העתיד בבטחה. פעמים רבות אנחנו נתקלים בקשיים, ונראה כאילו הקשיים האלו עוצרים את המסע שלנו ומאלצים אותנו לחנות – עלינו לזכור שגם הקשיים הם חלק מהמסע, ודווקא האתגרים הם שמובילים אותנו קדימה.
▪▪▪
כך במסע הפרטי, וכך במסע הכללי – המסע שלנו כעם. לעתים, דווקא בעתות קושי, מתגלה היופי של העם שלנו. למשל, בעתות מלחמה ומבצעים ביטחוניים, אנו מגלים שוב ושוב את העם הנפלא שלנו, העם שמאוחד כולו בתפילות למען החיילים שלנו, החיילים שמתגייסים בשמחה ובמוטיבציה אדירה כדי להגן על העם שלנו, ארגונים ואנשים פרטיים שמארגנים חבילות של ממתקים, מכתבי חיזוק, משאית של מים למקלחות וכל מה שרק יכול להקל על החיילים, “חייל בודד” ולו שלושים אלף קרובי משפחה בלוויה, ועוד דוגמאות לרוב. בימים אלו, ימי בין המצרים, יש לנו זכות מלאה לפנות לקב”ה ולהגיד לו: “אם בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם, הרי שיש לך סיבות טובות לבנות אותו מחדש, בזכות אהבת חינם אדירה שקיימת כיום בעם ישראל”. הגיע הזמן כי יסתיימו הקשיים, והמסע שלנו יגיע לסיומו. לחיי העם הזה, כמה טוב שהוא כזה…
