הרשומה שפרסם הזמר קובי פרץ ריסקה לנו את הלב וריגשה אותנו. לא נגענו:
בשביעי לאוקטובר הארור הייתי אמור לעלות להופיע בקזינו במלון בבאקו בבאטומי . זה היה חג שמחת תורה ומהרגע שההופעה נסגרה חודשיים קודם לכן הרגשתי סוג של ״נאחס״ באסה כזה… תבינו, זה כסף טוב, אבל עדיין רציתי להיות בבית הכנסת ולרקוד עם הילדים יחד עם ספרי תורה והתבאסתי קצת שנסעתי. כשיצאה השבת וראיתי את החדשות של אותו השבת, הרגשתי שאני משתגע… הילדים צעקו בטלפון שהם מפחדים ומהר שאחזור והדבר האחרון שהייתי מסוגל זה לעלות לשיר. בעל המלון השתגע אחרי שכל האורחים הגיעו במיוחד להופעה אבל לא עניין אותי הכסף של ההופעה, ולא שום דבר אחר עליתי לשיר רק את
התקווה מתוך כבוד עצום למדינה שלנו🇮🇱 וחזרתי לחדר עם דמעות. בדרך חזרה בטיסה לארץ אמרתי לעצמי, יותר אין יותר לחשוב רק על הכסף למרות שזה פרנסה שלי ושל כל הנגנים שאיתי, בחגים בע״ה בלי נדר אני בבית עם הילדים.
מאז, ה׳ ירחם אין הופעות. מלבד שתי חתונות של זוגות שבכל זאת ביקשו לקיים את שמחת הנישואין, הכול כמעט הלך: אירועים, ועדים, חברות, עיריות, המון כסף שהיה אמור להיכנס, ובוטל. נגנים, אנשי סאונד, אולמות אירועים, צלמים, פשוט תעשייה שלמה שאין לה פרנסה.
ובזמן הזה, חודשיים כבר, אני מופיע מה שלא הופעתי כבר כמה שנים. כמעט מידי ערב, לוקח את הצוות שלי ועל חשבוני, נוסע בסיס בסיס, מעזה ועד גבול הצפון, ומופיע מול חיילים. אמרתי לעצמי, ״קובי, שנים אמרו לך תחזור תעשה שטח״, אז הנה, במלחמה כמה שטח עשיתי מול דור צעיר שרובם לא נולדו כש״בלבלי אותו״ היה להיט מדינה.
בינתיים בזמן זה ברוך ה׳ גייסתי תרומות של יהודים מחו״ל והתחלתי לחלק תפילין גם לחיילים שאין להם, ופתאום, זה כבר נהיה גדול ממני. עוד פניה ועוד פניה ואין לי לב לעולם לומר לא לחיילים, ובטח כשאני זוכה לחדש לכמה מהם בכל ערב תפילין חדשות שלא זכו להניח מאז הבר המצווה שזו מצווה הכי גדולה, ויש המון הוצאות ואין הכנסות, ואני נוסע בדרכים ודלק ומתפלל ״אבא, תן לי סימן. תגיד מה לעשות, האם להמשיך ככה להופיע בחינם כל ערב ולארגן עוד תפילין ומאיפה הכסף ועד מתי!!??. ורק עברנו דירה לא מזמן תודה לאל . סימן אבא, שלח לי סימן״.
ואז הגיע הטלפון. ״קובי, שלום, מדברת מוריה״. שלום עניתי יקירה, איך אני יכול לעזור? ״נולד עוד ילד, בן זכר, ולפני חצי שנה היית סנדק בברית של משפחה בדימונה והסכמת להגיע ללא שום היכרות מוקדמת, ורציתי לשאול האם תסכים להגיע שוב? אבל הפעם לאח השני של אותו משפחה מדימונה? פשוט הם רואים בך מודל לחיקוי מישהו מעורר השראה ומודל לבן שלהם והם רואים את כל מה שאתה עושה למען החיילים במלחמה, ואת התפילין שאתה מחלק להם וכ׳ו… ואמר לי אחד האחים מה שטוב לאח שלי טוב גם לי. ועם זה בא עם מצוות כיבוד אב ואם אז בכלל…ורציתי לשאול אותך אם תסכים להיות סנדק גם של הבן הנולד החדש שהגיע לעולם״.
אמרתי כמובן בוודאי תודה רבה וזכות גדולה עבורי, לקחתי את הפרטים, סגרתי את הטלפון ופרצתי בבכי. ביקשתי סימן ואלוהים שלח לי ועוד איזה סימן, איזה כבוד, איזו זכות, איזה נס.
טבלתי במקוה, נסעתי לקרית גת, ישבתי על הכסא סנדק, ובזמן שהרך הנולד התברך שמו ונקרא ליאם, אמרתי לאלוהים, ״תודה שאתה רואה אותי ושנתת לי את הזכות הזו״. אני מודה לקב״ה על כל החסד שעושה איתי כל פעם מחדש… תודה תודה תודה 🙏🏼
מי יתן וליאם הרך הנולד, כסמל לאריה מלך יהודה, ויביא עימו ניצחון בחנוכה הזה על הנאצים מעזה ושכמו הוריו היקרים תומר וענבל, בכל בית בישראל יכנס אור וחיים.
וחיילי צה״ל, קיבלתי כוחות חדשים, השם שלי סימן, הפרנסה עוד תבוא בע״ה , תודה על הזכות. אני והתפילין עוד נמשיך להגיע בכל פעם בע״ה שאגיע אליכם
חג חנוכה שמח עם ישראל 🕎 ומזל טוב למשפחת בן דוד היקרים❤️
◼️ לקבוצת חדשות דימונה, מצפה רמון וים המלח בווטסאפ לחצו כאן
◼️ לקבוצת חדשות קרית גת והסביבה בווטסאפ לחצו כאן
■ לקבוצת חדשות בווטסאפ – דת ומסורת לחצו כאן
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
