להלן זמני הדלקת נרות שבת וצאת שבת (13-14.5.2022), פרשת בהר
אילת
כניסת שבת 18:54
צאת שבת 20:04
קרית גת
כניסת שבת 19:00
צאת שבת 20:10
קרית מלאכי ובאר טוביה
כניסת שבת 18:59
צאת שבת 20:10
רחובות
כניסת שבת 19:07
צאת שבת 20:11
גדרה
כניסת שבת 18:59
צאת שבת 20:11
נס ציונה
כניסת שבת 19:07
צאת שבת 20:11
מודיעין מכבים רעות
כניסת שבת 19:01
צאת שבת 20:10
מזכרת בתיה
כניסת שבת 18:59
צאת שבת 20:10
קרית עקרון
כניסת שבת 19:07
צאת שבת 20:11
גן יבנה
כניסת שבת 18:59
צאת שבת 20:11
יבנה
כניסת שבת 18:59
צאת שבת 20:11
באר יעקב
כניסת שבת 19:07
צאת שבת 20:11
לוד
כניסת שבת 19:07
צאת שבת 20:10
רמלה
כניסת שבת 19:07
צאת שבת 20:11
דימונה
כניסת שבת 19:00
צאת שבת 20:08
נתיבות
כניסת שבת 19:01
צאת שבת 20:10
פרשת בהר | נזיר ללא מנזר | הרב ישראל חממי
יוסי ורוני היו חברים טובים. הם גדלו יחד מגיל צעיר מאוד. ההצלחה האירה להם פנים, ושניהם הפכו להיות עשירי עולם. יום אחד הופתע יוסי לקבל מכתב מרוני ידידו הטוב, לאחר שלא קיבל ממנו שום אות חיים במשך חודשים ארוכים.
“יוסי, ידידי היקר, אתה בוודאי זוכר את מסע התענוגות האחרון שלנו. נהנינו באמת מכל רגע, אבל מאז שחזרתי משם לא מצאתי מנוח. לא היה לי עוד טעם בחיים. יש לי הכול, עשיתי את כל מה שרציתי, מיציתי את תענוגות החיים, אבל בלב שלי נפער חור גדול, ששום דבר לא הצליח למלא אותו. החלטתי לברוח מהכול. בניתי לי בקתה קטנה בהרי טיבט הגבוהים, אני לובש גלימת פשתן, מגדל בעצמי את המזון שלי, וחי חיים הכי פשוטים שיש. תאמין לי, ידידי, הפכתי לנזיר וטוב לי. גם אתה מוזמן”. יוסי קיפל את המכתב בחיוך, שלף את המחשב הנייד שלו, והתחיל לכתוב: “גם אני הפכתי לנזיר, ידידי הטוב. אבל לא, לא בניתי לי בית על הר נידח, אני לובש בגדים יפים, ואיני מגדל את האוכל שלי בעצמי. אבל כן, הפכתי לנזיר. מכרתי את הפרארי שלי וקניתי לי מרצדס פשוטה ומקסימה, מכרתי את האחוזה שלי וקניתי לי בית מגורים יפה במקום מקסים בפאתי העיר. פיטרתי את השפים שלי ואני מעסיק טבחית אחת שמכינה אוכל פשוט וטעים להפליא.
לא, לא פשטתי את הרגל, לא נקלעתי לחובות, וגם לא חילקתי את הירושה שלי בחיים. כמו שכתבתי כבר, הפכתי לנזיר. גם אני הרגשתי נורא אחרי החוויה המשותפת שלנו בשנה שעברה, גם אני הרגשתי שמיציתי את הנאות החיים. אבל החלטתי להיות נזיר ולחיות את החיים נכון. החלטתי להתנזר מהטירוף, להתנזר מהקיצוניות, להתנזר מהרצון לכבוש את העולם. כבשתי את עצמי. את היצרים שלי. אני נהנה מהחיים, אבל בגבול ובמידה. אני אוהב דברים יפים, אבל בצורה מאוזנת. אני יודע ליהנות מהחיים, אבל בצורה נכונה, אני קובע זמן ללמוד בכל יום על מהות החיים, ומרגיש שאני מתמלא וממלא את ייעודי. אתה שואל מה עשיתי בכסף שלי? אספר לך. בניתי בית רפואה, הקמתי בית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים, פתחתי רשת בתי תמחוי, אני תומך באנשים נוספים שילמדו על מהות החיים ועוד נשאר לי מספיק לי ולנכדים ואפילו לנינים. אתה מוזמן להצטרף אלי, למנזר החדש שלי, יש לי עדיין חדר פנוי…”.
▪▪▪
כתוב בתחילת פרשת בהר: “וידבר ה’ אל משה בהר סיני… ושבתה הארץ שבת לה'”. רש”י שואל את השאלה המפורסמת: “מה ענין שמיטה אצל הר סיני?” למה מדגישה התורה שמצוות השמיטה נאמרה בהר סיני, והרי כל המצוות ניתנו בסיני? ועונה שבמצוות שמיטה יש הרבה פרטים וכולם נאמרו בסיני, ומזה נוכל ללמוד שגם פרטיהן של כל המצוות האחרות נאמרו למשה רבינו בהר סיני. למה נבחרה דווקא מצוות השמיטה להיות הדוגמה שממנה נלמד? כי מצווה זו משקפת את הגישה הכללית של התורה לחייו של יהודי. מצד אחד, על היהודי לחיות חיים גשמיים, “שש שנים תזרע שדך” – עליך לעבוד את האדמה ולדעת שאם אתה רוצה יבול – עליך לזרוע ולחרוש, לפעול בדרכי הטבע. אם תתנזר מהעולם ותעסוק רק בתפילה – לא יצמחו לך פירות. מצד אחר, אחת לשבע שנים, על היהודי להתנתק מחיי החולין ולעשות שנת שבתון רוחנית, שנה שיקדיש לתפילה, ללימוד תורה ולמעשים טובים, וברכת ה’ תיתן לו שפע גשמי. לכאורה, פרדוקס, סתירה. איך אפשר לומר לאדם להיות עסוק כולו בגשמיות ובו זמנית לדרוש ממנו לעזוב הכול ולסמוך על הנס? אך זו בדיוק הדרך שהתורה מצווה שנצעד בה – לחיות בתוך העולם ובכל זאת להישאר מעליו. מצד אחד לעשות הכול בדרכי הטבע, ומצד אחר לדעת שברכת ה’ היא שתסייע לנו למעלה מדרך הטבע.
שש שנים האדם מרגיל את עצמו לא להתנזר מהעולם ולחיות בתוך חיי המעשים הגשמיים, אלא שהוא חי אותם בצורה נכונה. את הכוח לחיים אלו הוא מקבל מהשנה השביעית, שבה הוא עושה ‘פסק זמן’ ומזכיר לעצמו שברכת ה’ היא הנותנת לו את ההצלחה. יהי רצון שנלמד לשלב בין החיים הגשמיים לחיים הרוחניים, וכך נראה ברכת ה’ הן בגשמיות והן ברוחניות.
* הכותב, הרב ישראל חממי הינו נציג חב”ד בקמפוסים ברחובות.
הסיפור לשבת: אל תרמוס כדי להגיע מעלה
באחד הימים התקיימה מצוות ברית המילה לנכדו של רבי אלעזר אבוחצירא. אנשים רבים הגיעו לאחל לרב מזל טוב ולהתברך מפיו. בשל כמות האנשים הרבה היו דחיפות רבות בקהל. בין האנשים שסבלו מהדחיפות היה פרופסור אחד שהוזמן לשמחה. כשסוף סוף הגיע תורו להתברך מפי הרב הוא רטן וטען על התנהגותם של האנשים הדוחפים ומבלבלים את הסדר של האירוע ובנוסף גורמים לנזקי גוף ורכוש של אחרים. השיבו רבי אלעזר: “התנהגותם אינה חדשה, כבר היו דברים מעולם עוד בתקופת משה רבינו”. תמה הפרופסור: “מנין לך זאת?”
השיבו הרב: “כתוב בחז”ל שהזכות של יהושע להיות המנהיג של עם ישראל לאחר מות משה הייתה משום שסידר את ספסלי בית המדרש. מדוע היה צורך לסדר כל יום את הספסלים? יש לומר שכשמשה היה בא לבית המדרש, רצו העם להיות קרובים אליו ולזכות לראותו, מחמת הדבר היו דחיפות רבות והזזת הספסלים ממקומם, לכן הוצרך יהושע מדי יום לסדר את הספסלים ולהחזירם למקומם. אף שהמעשה הזה חזר על עצמו, יהושע לא כעס ולא רטן על אותם העושים כן, אלא קיבל זאת בעין טובה והבין לרוחם של אותם אנשים, כי רצונם היה להתענג מזיו פניו של משה רבינו…” כולנו עומדים בתור – בסופר, בדואר, בכביש, במגלשה, לראות זמר מצליח או שחקן שזה עתה עבר ברחוב… לא תמיד אנו עומדים בשורה, מחכים בסבלנות לתור שלנו, פעמים אנו נדחפים ודוחפים, עוקפים ומחפשים מיני תחבולות כדי לחסוך זמן יקר. אנו מעדיפים לרמוס את האחר בתור, לעקוף, לרטון ולאבד את הסבלנות כדי לחסוך חמש דקות, אך מה אנו עושים עם אותן חמש דקות? האם אנו מנצלים אותן לדברים טובים או עומדים בחוץ לפטפט על הא ודא?
כשאדם נדחף בתור ורומס את חברו כאילו הוא אוויר בשביל לראות טוב יותר איזה זמר מצליח, הוא מוסיף חטא על פשע! אילו היית דוחף, קופץ, מתאמץ כדי לזכות בברכה של רב גדול, כדי להיכנס מעשרה ראשונים לבית הכנסת, לזכות למצוות גמילות חסד או צדקה – “החרשתי” – המעשה כמובן אינו ראוי ואין ערך למצווה. אולם לרמוס את החבר בשביל הבלים, כדי לחסוך מספר דקות שאותן ודאי לא תנצל ותמרח אותן בהבלים חטאך כפול ומכופל. הסתכל על הדברים שהנך נלחם עבורם לריק, על מה אתה כועס לשווא? מה תוסיף ומה תפעל מלחמתך להידחק בתור? אולי תחסוך מספר דקות אבל תפסיד הרבה מאד בגללה.
“וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, ושְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ” (אבות ב’, א’) – זאת ניתן לפרש ולומר שאדם צריך לחשב כמה נפגעים יהיו לו מקיום המצווה, האם שווה לו לעשות אותה או עדיף להעביר, לוותר ובכך לקיים מצוות “ואהבת לרעך כמוך” בהידור. גם בעמידה בתור בנחת אתה מקיים מצווה, לא תמיד נעים לעמוד בתור, אז לפחות כשאתה בתור תקרא פרק תהילים, תחשוב, תהיה רגוע, ותזכה לנצל באמת את הזמן שלך לדברים הנמצאים ברומו של עולם. עם חשיבה כזו אתה בהחלט יכול להגיע לרומו של עולם.