"מה יהיה אם אני אפוטר?" "מה אם הילדים לא יצליחו?" "מה אם אני לא אספיק?" השאלות האלה לא עוזבות אתכם – לא ביום, לא בלילה. אתם לא מודאגים ממשהו ספציפי שקרה, אלא ממיליון דברים שעלולים לקרות. זו חרדה מהעתיד, והיא הפכה למגפה שקטה. אני רואה את זה בקליניקה באשדוד – אנשים שחיים בעתיד במקום להיות בהווה, ומשלמים על זה במצב הרוח, בשינה, ובאיכות החיים.
למה דווקא עכשיו?
העולם שלנו מזין חרדה. חדשות 24/7, אי-ודאות כלכלית, מלחמות, משברים. אבל יש הבדל בין דאגה בריאה – שעוזרת לנו להיערך – לבין חרדה כרונית שמשתקת.
דאגה בריאה אומרת: "אני צריך לחסוך כסף למקרה חירום" ואז עושה משהו בנידון. חרדה מהעתיד אומרת: "מה אם אני אאבד הכל? מה אם לא יהיה לי מספיק? מה אם…?" – וממשיכה שוב ושוב, בלי להוביל לפעולה.
4 סימנים שהחרדה מהעתיד משתלטת עליכם
- תרחישי אסון בלופ אינסופי המוח שלכם מייצר סרטים מפחידים על מה שיכול לקרות. כל תרחיש גרוע מהקודם. וברגע שסיימתם אחד – מגיע הבא. זה לא "חשיבה מקדימה" – זה ענישה עצמית.
- קושי לקבל החלטות כל החלטה הופכת למשימה בלתי אפשרית. למה? כי אתם מנסים לחזות את כל התוצאות האפשריות, ואף אחת לא מרגישה "בטוחה מספיק". אז אתם תקועים.
- תסמינים פיזיים מתמידים לחץ בחזה, מתח בכתפיים, בעיות עיכול, עייפות כרונית. הגוף שלכם במצב כוננות תמידי – מוכן ל"סכנה" שעדיין לא הגיעה. כשהגוף לא נרגע – המחיר הרגשי והפיזי גבוה.
- קושי להיות נוכחים אתם פיזית פה, אבל נפשית אתם כבר בעוד שבוע, חודש, שנה. אתם לא נהנים מהרגע הנוכחי כי הראש כבר בעתיד – ודואג.
למה זה קורה?
המוח שלנו מתוכנן לזהות סכנות. זה שמר עלינו כשהיינו צריכים לברוח מאריות. הבעיה? היום אין אריות, אבל המוח עדיין מחפש "סכנות" – ומוצא אותן בכל מקום.
יש גם קשר עמוק למשברים שעוברים עלינו בחיים. לפעמים החרדה מהעתיד מתחילה בתקופת מעבר או משבר כשאנחנו מרגישים שאיבדנו שליטה.
איך משחררים את האחיזה? 3 כלים שעובדים
הכירו במחשבה, אל תיאבקו בה "אני דואג שאני אפוטר" – זו מחשבה, לא עובדה. תגידו לעצמכם: "הנה שוב המחשבה הזו." אל תנסו לדחוק אותה – זה רק מחזק אותה. פשוט תכירו בה ותמשיכו הלאה.
חזרו להווה – שוב ושוב השתמשו ב-5 החושים: מה אתם רואים? שומעים? מרגישים? הווה הוא המקום היחיד שבו אתם יכולים לפעול. העתיד? הוא עדיין לא כאן.
בדקו את המציאות "מה אם אני אפוטר?" – שאלו את עצמכם: האם יש עכשיו, היום, סימן קונקרטי לכך? או שזו דאגה על משהו שאולי יקרה? ברוב המקרים, התשובה היא: אין סימן אמיתי.
אתם לא צריכים לחיות ככה
חרדה מהעתיד גוזלת את ההווה. אבל ההווה זה כל מה שיש לנו באמת. העתיד יגיע, ואתם תתמודדו איתו כשהוא יגיע – כמו שהתמודדתם עם כל משבר עד עכשיו.
אם החרדה לא עוזבת, אם היא מפריעה לכם לישון, לעבוד, להיות עם המשפחה – זה הזמן להכיר בכך שצריך עזרה. אין בושה בזה. החוזק האמיתי הוא לדעת מתי לבקש תמיכה.
על הכותב: ריקרדו גרד, פסיכולוג קליני מומחה המתמחה בטיפול בחרדות, דיכאון ומשברי חיים. הקליניקה באשדוד.
