יום העצמאות הוא יום חג ישראלי העמוס בתכנים ופעילויות שעולות לא מעט כסף לעיריות ומועצות. אלא שלדברי דרור אהרון, בכוונתו להציב גבולות – בחג העצמאות הקרוב, הן כלכלית והן מתוך הזדהות כלפי נפגעי פוסט טראומה ובעלי חיים.
“גם השנה, במסגרת חגיגות יום העצמאות ה-75 למדינת ישראל וכאמירה יישובית, נשמור על תקציב יום עצמאות שפוי”, הודיע דרור אהרון, “נגביל את שכר האמן המרכזי לסכום שלא יעלה על 70,000 ש”ח ולא נעמיס על הקופה הציבורית. בנוסף, בכדי להתחשב בנפגעי פוסט טראומה ובבעלי החיים, גם השנה לא נקיים מופעי זיקוקים רועשים ואנו בוחנים חלופות אפשריות שקטות יותר”. רבים הביעו דעתם בעד ההחלטה וכינו אותה “החלטה ראויה וחשובה”.
מי שהתייחסה לדברים בפוסט ארוך ומרגש הייתה אשת התקשורת הנודעת, שבעבר דבררה את המועצה, מרסל הדר. וכך כתבה: “עצובה? מאוכזבת? מנסה להגדיר לעצמי מה אני מרגישה. ראש הרשות שלי הודיע שביום העצמאות הקרוב, יזמינו אומן אורח שההוצאה בגינו לא תעלה על 70 אלש”ח. עוד הודיע, שמתוך התחשבות בהלומי קרב, נפגעי פוסט טראומה ובעלי חיים, לא יקיימו מופע זיקוקים. עד כאן – שמחתי עד מאד! לא הייתי לבד בשמחתי. תושבים רבים תמכו בהחלטה ולא חסכו את דעתם החיובית. מנגד – היו כמה שכתבו ש”עם כל הכבוד להלומי קרב…” וכו’ – יש יום עצמאות רק פעם בשנה…. שיום עצמאות אינו יום עצמאות ללא חגיגה גדולה, וזיקוקים הם מסממני החג, כמו בכל העולם… שהלומי הקרב יתכוננו כי המועד ידוע… ועוד דעות כהנה וכהנה.
“אני משתדלת לכבד דעות שונות משלי. באמת. מנסה אפילו להבין אותן לעומק. אבל שמישהו יאיר את עיני, בבקשה. איך הלום קרב, איך נפגע פוסט טראומה אמור להתכונן? הרי מספיק ריח דק שבדק, צליל רגעי או כל טריגר אחר – כדי לעורר בהם את הקושי, את הכאב. מאחלת לכל מי שכתב כפי שכתב, שלעולם לא ידע מהי טראומה.
שלעולם לא יכיר מצב דומה אצל זולתו. שלא יצטרך לנסות להרגיע את הלום הקרב, לגרום לו לחזור לעצמו ולהוציא את המראות, הקולות והריחות ממוחו. או אולי פשוט יותר – להחזיר את כלבו שנמלט מהבית בבעתה. תודה אהרון דרור על החלטה מושכלת, נבונה ומעל לכל – רגישה”.
להלן הודעת המועצה המקומית גן יבנה:
