שנתיים לאחר שמונתה לתפקיד המחייב כמנכ”לית מזכרת בתיה, יוספה חליבה, פתחה את הלב ופרסמה היום (רביעי) רשומה מרגשת – וכך כתבה:
“הבוקר התרגשתי. מי שמכיר אותי יודע שעד היום אני מחוברת לירושלים בנימי נפשי, למרות שעזבתי אותה לפני 14 שנים. גם בשנים האלה כששאלו אותי מהיכן אני, השבתי, אני ישנה במזכרת בתיה, עובדת וחיה ברחובות אבל הלב שלי בירושלים. לפני 6 שנים עברתי להתגורר במזכרת בתיה. מבלי להכיר את ההיסטוריה שלה. באתי לגור כאן כי החינוך פה מצוין, קהילה נפלאה וחיפשתי מקום קטן, אינטימי שקט וירוק לגדל את בני. לפני שנתיים התחלתי את תפקידי כמנכ”לית המועצה. בחרתי לקדם את המקום שבו בחרתי לגור. על קיר חדרי היתה ונשארה תמונה – של בית הכנסת הגדול שהוקם ב 1928.
בית הכנסת היה סגור במשך 5 שנים. מבנה מסוכן הוגדר. הלב של המושבה והסמל העיקרי שלה סגור. אחד הפרויקטים הראשונים שקידם ראש המועצה גבי גאון הוא שימור ושיקום בית הכנסת שעתיד להסתיים בעוד מס’ חודשים. מהרגע הראשון אמר שלא יכול להיות שהלב הפועם של המושבה סגור. והבוקר, כמו כל בוקר בדרכי למשרד עוברת דרך בית הכנסת. רק שהיום, בית הכנסת במזג האויר האפרורי, החנוכיה דולקת ובה 6 נרות. הסתובבתי סביב הכיכר מספר פעמים. הצטמררתי. ורק לחשוב שבקרוב ישובו בני המושבה להתפלל ולסייר בו.
ואני כמו כל יום, רק מודה שוב על הזכות שיש לי להיות חלק מעשייה משמעותית שכזו.
זהו. מזכרת בתיה בשבילי היא כבר לא רק מקום שאני ישנה בו”.
