תכירו זן נדיר של איש ציבור: יניב מרקוביץ’, סגן ראש העיר, ששוקד בימים אלה על מהפכה בחזות העיר, ומתכנן נוספות בדרך – החל את פעילותו הציבורית בגיל 16, ובין לבין גם מוצא זמן לאפייה ובישולים. מרקוביץ’ (37) הוא דור רביעי ברחובות, עו”ד בהשכלתו ובוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא נחשב לעוף יוצא-דופן בפוליטיקה המקומית, בשל אישיותו וכישוריו הבלתי-שגרתיים ועשייתו המשמעותית בעיר מזה שנים. פעמים רבות עמד בצמתי דרכים בין מיצוי הקריירה לבין המשיכה לשירות הציבורי, והצליח איכשהו, לשלב בין השניים. בראיון ל’סטטוס שפלה’ המובא כאן, ב’חדשות אפס שמונה’ כפועל יוצא של שיתוף פעולה בין שני כלי התקשורת – הוא מספר על הדרך שעשה ומספק הצצה לאישיותו המיוחדת.
האהבה של מרקוביץ’ לשירות הציבורי התחילה באופן רשמי כבר בבית הספר התיכון. “נחשפתי לעולם הקהילה במסגרת פרויקט מחויבות אישית בתיכון דה שליט”, אומר מרקוביץ’, “המורה שלי דאז, ירון שלומי, המליץ לי להתנדב במתנ”ס דניה. גיליתי עולם שלם שעד אז לא הייתי חלק ממנו, וזה היה הצעד הראשון שלי ברשת המתנ”סים ברחובות – לימים רשת חוויות”. הוא עבד עם ילדים ובני נוער, המשיך לפעול בשכונת אושיות כמדריך ולאחר מכן כמדריך קהילתי. “הרקע הזה היה מבחינתי המסלול הישיר לתפקיד יו”ר חוויות, אותו ביצעתי עד לפני מספר חודשים”, הוא אומר. “עבדתי קשה בשביל להצליח, הייתי כל כולי מסור לעבודה הקהילתית החברתית”, הוא מסביר, “בעשייה הציבורית יש קסם, והוא ממכר ומשכר”.
מרקוביץ’ חתום על הצלחות מגיל צעיר מאוד. הוא מכהן כחבר מועצת העיר בהתנדבות מגיל 27, והיה הראשון ברחובות שהקים תיק נוער וצעירים, שהפך לימים לאחד התיקים המבוקשים ביותר במועצת העיר. “בנינו את התחום הזה כמעט מאפס. פרויקטים רבים שייסדתי ממשיכים להתקיים עד היום. גם רשת חוויות היא הישג גדול. נכנסתי לתפקיד עם חברה קטנה והפכנו אותה לאימפריה של ממש עם עשרות מרכזים קהילתיים חדשים, היקפי תקציב חסרי תקדים – ובעיקר הצלחנו להשאיר את עולם הקהילה רלוונטי גם עבור דור האינטרנט והמחשב – זה לא מובן מאליו. רשת חוויות נוגעת כמעט בכל תושב בעיר”.
**
גם היום, כסגן ראש העיר, מצליח מרקוביץ’ להמשיך ולעשות את כל מה שהוא אוהב. מאחר והיום הוא משרת ציבור בשכר, הוא אף ביקש וקיבל את אישור המועצה להמשיך ולעבוד במקצוע התקשורת, על חשבון אחוזים ממשרתו וממשכורתו כסגן ראש עיר – לא טיפוס הפוליטיקאי הקלאסי. לאור אישיותו הרב-גונית לא מפליא לגלות שלצד אהבת האדם והציבור, יש לו אהבה מיוחדת לאמנות, בעיקר מוסיקה: “כל הסגנונות, החל ממוסיקה ים-תיכונית ועד אדית פיאף”. בנוסף, הוא חובב עיצוב, יוצר חפצים מחומרים ממוחזרים וצורך סרטי קולנוע (“רק סרטים בקולנוע, אחרת אני נרדם”) בכמויות ובקצב מעורר השתאות, ומידי פעם גם תאטרון. על האהבה הגדולה – אפייה ובישול הוא אומר: “מבחינתי זו התרפיה האמיתית היחידה לנפש. בשקט שלי אני אוהב להכין עוגות, בעיקר גבינה, וגם אוכל מבושל, אני אוהב את המטבח של פעם עם טעמים של בית, לומד מסבתא שלי שהיא אלופת עולם באוכל עיראקי, טורקי וחאלבי”.
אתה איש תקשורת כבר הרבה שנים, כיצד הגעת לעסוק בתחום והיכן ניתן לראות אותך על המסך?
“אני קודם כל איש של חלומות והגשמתם – אני מציב יעד, וגם אם הוא נדמה לא ריאלי מסתער עליו במלוא המרץ. חלמתי לעשות טלוויזיה כי אני אוהב את הפלטפורמה הזאת. התחלתי לעבוד עם חברה שמפיקה תכניות רבות עבור רשת 13, וכשהגיע הרגע הנכון קיבלתי את הזכות להגיש בעצמי תכנית: ‘פרקליטים עד הבית’, ביחד עם רן רייכמן”.
בין יתר עיסוקיך אתה מייצג את רחובות באיגוד ערים לאיכות הסביבה, כיצד אתה משלב בין הכל?
“גם כאן הצבתי לעצמי מטרה, ובתוך זמן קצר הפכתי ליו”ר האיגוד. לשמחתי קיבלתי גיבוי מלא מחברי המליאה וביחד איתם הצלחנו להביא את האיגוד למקום מצוין והוא נחשב היום לאחד האיגודים הטובים והחזקים בארץ. היעד שלי לשנים הקרובות הוא להפוך את האיגוד לשחקן משמעותי בתחום הפיקוח על עבירות סביבה, שלצערי הפכו להיות יותר ויותר נפוצות וכן להתחיל לטפל בחינוך לשמירה על הסביבה, מחזור ואנרגיה מתחדשת. העולם כולו הולך לכיוון הזה ואני חושב שאנחנו עדיין מפגרים בנושא הזה”.
אילו שינויים עברו עלייך במועצת העיר בעשור האחרון?
“התחלתי לכהן כחבר מועצה עם רשימת לב – צעירים למען רחובות, רשימה שאף אחד לא האמין בה. זו הייתה הפעם הראשונה ברחובות בה רשימת צעירים התמודדה למועצת העיר. עברתי דרך ארוכה עד שהגעתי לתפקיד סגן בשכר, לא מעט משברים, אבל אני לא באתי לחפש סידור עבודה, ולכן מבחינתי הדרך והשותפות קודמות לכל. לשמחתי ראש העיר ואני למדנו לעבוד ביחד. הוא פשו הפך את העיר הזאת. הפך לגמרי. היום העיר נמצאת במקום אחר, ועל זה אני מעריך אותו”.
אתה נתפס כאיש שלא יוצא למאבקים. האם זו חולשה לדעתך?
“אני לא איש של מאבקים, אבל מצד שני אני מאוד עקשן, לא מוותר. בדרך שלי אני משיג את מה שאני רוצה. אני לא פוליטיקאי טיפוסי, אני מאמין שאפשר לכבוש כל יעד מבלי לרמוס אנשים בדרך אלא בנועם הליכות. התמדה היא מילת המפתח שלי. בחרתי שותפים נפלאים לדרך, ד”ר רוני באום שהולכת איתי כבר שנים רבות, יקי ניסנבאום, ירון גרסון, ועכשיו גם החיבור עם רועי שרעבי. אנחנו עובדים ביחד ומביאים משהו אחר למען התושבים שגרים פה, ובכלל”.
מהם הרגעים המשמחים ביותר עבורך ביום יום?
“לקבל הודעת תודה מתושב, לראות חלום שהופך למציאות, להעלות למישהו חיוך על הפנים והכי חשוב לקום בריא ומוקף בסביבה אוהבת”.
איזו מדיניות אתה מוביל כמחזיק תיק חזות העיר?
“במילה אחת: מהפכה. יש צוות מסור של עובדים מדהימים בהנהגת מנהל האגף ערן יחיא, שביחד עם מטה מצומצם, הכולל את סגנו איציק ברכה ואת שרונה שלומי ואת כל עובדי האגף, מיישמים את המדיניות שלנו ומצליחים להוציא את השינוי לפועל”.
באילו אפיקים אתה מבקש לפעול בקדנציה הזו?
“היעד ברור – אם רחובות רוצה להמשיך ולהיות זכאית לכינוי ‘עיר המדע והתרבות’ היא צריכה להתקדם בצעדי ענק – ולשם אני צועד: מהפכה בחזות העיר והסביבה, טכנולוגיות אורבניות חדשניות, אנרגיה שאובה, מיחזור, וכן – אולי זה לא הכי סקסי, אבל בחרתי לעסוק גם בניקיון, כי השינוי מתחיל בנראות, בחזות העיר, באיכות החיים של האנשים. התושבים”.
חתיכת אתגר לקחת על עצמך.
“נכון, אבל ידעתי שיש עם מי לעבוד ובעיקר ידעתי שאני מקבל גיבוי מלא מראש העיר. הוא מאד מעורב ושותף מלא לכל החלטה ולכל שינוי שאנו מובילים. כך למשל הוא הגדיל את תקציבי האגף לחזות העיר בכ-9 מיליון שקל. כשהוא החליט ששמים את הנושא הזה בראש סדר העדיפויות, היה לי ברור שנצליח”.
מעבר לכך אתה מחזיק כבר לא מעט שנים את תיק קשרי החוץ של רחובות.
“קשרי החוץ עם הערים התאומות ושיתופי פעולה אסטרטגיים הם חלק חשוב בפעילות מוניציפלית ותחום שמעניין אותי. חשוב להבין שהקשרים הללו לא נועדו בהכרח לגיוס תרומות אלא ליצירת קשרים אמיתיים וחזקים עם קהילות ומנהיגים בחו”ל וקהילות יהדות התפוצות”.
תיכנס ללשכה בקומה השישית בבניין העירייה בעוד עשור?
” אני לא עוסק במחשבות על הפוליטיקה ועל עוד עשור, אף פעם לא עסקתי. היום אני אוהב את מה שאני עושה, עושה את הדברים הכי טוב שאני יכול, ונהנה מכל רגע”.
ולבסוף, חשבנו שלא נעיק עליך כמו דודה פולנייה, אבל אי-אפשר: אתה רווק מבוקש – יש תכניות להקים משפחה?
“הקריירה חשובה לי מאוד אבל גם החיים האישיים. אני בהחלט צריך למצוא יותר זמן לעצמי, אבל מה שנראה לחברה הישראלית מאוד טריוויאלי ובוער – חתונה, ילדים, עוד ילדים, נכדים – בדור שלנו לא תמיד בוער לכולם. החיים הם ריצה למרחקים ארוכים, כל דבר יבוא בזמנו”.
*כתבה פורסמה בסטטוס שפלה – תפוצת ענק במרחב השפלה* לקריאת הגיליון ליחצו כאן
