בכרמי גת, התקיימה עצרת של קהילות ניר עוז ובארי בהשתתפות כ-2,000 אנשים, בה עמדו יחד וקראו בקול ברור: עסקה, עכשיו!
מדבריה של ענבל צח, בת דודתו של החטוף טל שוהם:
״היום אני קוראת למקבלי ההחלטות – קבלו החלטה אמיצה וחתמו על עסקה שתחזיר את כולם הביתה, עכשיו. החיים לשיקום, החללים לקבורה. ככל שנחכה, יהיו לנו יותר רון ארדים – ואסור לנו לתת לזה לקרות. שמעתי שדרעי אמר שאנחנו חיים בתקופה של ניסים. שמעתי שראש הממשלה אמר שאנחנו ממש פסע מנצחון. אז אני פה כדי להזכיר למקבלי ההחלטות – ניסים ונצחונות יהיו אך ורק בחזרתם הביתה של כולם. של החטופים, של החיילים, של העקורים. זאת קריאת השכמה להנהגת המדינה – הזמן שלהם אוזל, הם סובלים וחלקם גם מתים ובשלב זה כל אחד ואחת מהם הוא חטוף הומניטרי״.
מדבריו של יזהר ליפשיץ, בנה של יוכבד ליפשיץ שנחטפה ושוחררה ועודד ליפשיץ, שעדיין שבוי בעזה:
״אהובינו, חטופינו, הבנים והבנות של כל העם החלו להידחק לאחור במטרות הלחימה. אנו החטופים מחוץ למנהרות החמאס, ואנחנו חטופים כמוהם. נכנסנו לתקופה קשה מלאה בתקווה והתרסקות. כאשר כל בני ישראל נלחמים כתף אל כתף ומגיעים להישגים צבאיים, החטופים נרמסים, נאנסים, מושפלים ונרצחים במנהרות. עם ישראל נלחם, נפצע, הקריב הרבה דם ונפש – ליבנו עם כל עם ישראל. אך כל זה קורה כשחטופינו עדיין בתוך המנהרות. מצב זה נמשך לאורך חודשים אל מול ציבור רחב. מצב המפרק ערכי יסוד כערבות הדדית ופדיון שבויים. אנו נמשיך בכל דרך להלחם להחזרת חטופינו החיים והמתים, לייצר אחדות פנימה. נרמול הטירוף לא בבית ספרנו. כוחנו באחדותנו, חילונים, דתיים, יהודים ולא יהודים. אל תירא ישראל, עכשיו חטופים״.
מדבריו של אלוף במילואים נמרוד שפר, ראש אגף התכנון לשעבר:
״ביום שני השבוע, עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, עליתי לירושלים עם חברים, להפגין בדרישה להחזיר הביתה את כולם. אחרי זמן לא רב הגיעה המשטרה, בכוחות גדולים, מלווים בחיילים צעירים של משמר הגבול.
סובלנות לא היתה שם אבל אלימות רבה והרבה מאד כח מצד השוטרים, היו גם היו. הסתכלתי הצידה, לידי על האספלט, משלבים ידיים בשלי כדי שלא יוכלו לפנות אותנו, שר ביטחון ורמטכל בעבר בוגי יעלון וראש האקדמיה הלאומית למדעים פרופ' דוד הראל, מדען בעל שם עולמי. מעט רחוק יותר עמד, גורר רגל מפינוי אלים קודם, רמטכ״ל בעבר דני חלוץ. שתי מחשבות מנקרות בראשי כשאני מסתכל על שלושת חברי, שכולם מבוגרים ממני, האחת, כמה עצוב שזה מה שעושה משטרת ישראל, מפנה בכח שלושה אנשים שכל חייהם פעלו למען מדינת ישראל ובניית עתידה. אבל המחשבה השנייה שלא מרפה ממני ומאפשרת לי להמשיך הלאה, היא "כל עוד אנשים כאלה מוכנים לעשות הכל, כולל להיגרר על הרצפה ע"י אנשים בגיל של הנכדים שלהם – יש תקווה".
״לא נתייאש גם אם המאבק ייקח עוד ימים ארוכים, נמשיך לצאת לרחובות ולשכב על הכבישים, נמשיך לדבר ולצעוק, נמשיך לדרוש את החזרת החטופים – מעשה אנושי מהמדרגה העליונה וחובה מוסרית שאין גבוהה ממנה)״.
בסיום העצרת, ליווה אותנו קונצרט התקווה בליווי 120 נגנים וזמרים לשירת ההמנון, ולקריאה עוצמתית נוספת להשבת 101 החטופים משבי החמאס.
