בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה תביעה שהגישו תושבי רהט, ובה ביקשו להצהיר כי הם בעלי זכויות בקרקע בשטח של כ־90 דונם בעיר. התביעה, שהוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), התבססה על הערה בכתב יד שנרשמה על גבי תשריט משנת 1978. לטענת התובעים, הקרקע המקורית בבעלות משפחתם הופקעה בעת הקמת העיר רהט בשנות השבעים, ובתמורה ניתנה להם קרקע חליפית כפי שעולה מאותה הערה. הקרקע החליפית נרשמה בשנת 2017 בבעלות רשות הפיתוח, ובעקבות זאת נדרשו התובעים לפנות את הקרקע, תוך שנמסר להם כי מעמדם בשטח הוא של בר־רשות זמני בלבד.
רשות מקרקעי ישראל, באמצעות פרקליטות מחוז דרום (אזרחי), טענה להגנתה כי הקרקע המקורית הופקעה כדין בהתאם לפקודת הקרקעות, וכי זכאותם של התובעים היא לפיצוי כספי ולא לקרקע חלופית לצמיתות. נטען כי הקרקע שניתנה להם לעיבוד הייתה חליף זמני בלבד ולא נמסרה לבעלותם. בנוסף, העלתה הנתבעת טענת התיישנות, שכן במשך עשרות שנים לא פנו התובעים או בני משפחתם בבקשה להסדרת זכויות או לקבלת פיצוי.
השופט יעקב דנינו דחה את התביעה וקבע כי "אין לראות בהערה שנכתבה על התשריט כהתחייבות המקנה זכויות קנייניות בקרקע". בית המשפט הדגיש כי אין להניח שרמ"י הייתה מסכימה להעניק זכויות בעלות באופן זה, וכי קיימות תמיהות רבות סביב המסמך ועל העובדה שלא ננקטו צעדים להסדרת זכויות במשך למעלה מ־40 שנה, לו אכן ניתנה הבטחה קניינית. השופט קבע שכדי לקבל פיצוי או תמורה, על התובעים להוכיח את בעלות המשפחה בקרקע המקורית, וזאת ניתן לעשות רק במסגרת הליך הסדר מקרקעין.
נוכח כלל הממצאים והתנהלות התובעים, בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וחייב את התובעים לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.
◼️ חדשות רהט והסביבה בווטסאפ לחצו כאן
