הרשות המאשרת במשרד הביטחון החליטה היום (שלישי) להכיר בדוד בר-קפרא ז”ל כנפגע פעולות איבה, שנרצח בידי פלסטינים בגלל היותו יהודי. החלטת הרשות המאשרת במשרד הביטחון נמסרה לאגף נפגעי פעולות איבה במוסד לביטוח לאומי. ההכרה תאפשר למשפחתו של בר-קפרא ז”ל לקבל מהמוסד לביטוח לאומי את מלוא הסיוע והזכויות המגיעות לנפגעי איבה.
“לאחר מאבק יום יומי במשך שלוש וחצי שנים, אנו מברכים על החלטת הרשות המאשרת להכיר ברצח אבינו דוד בר קפרא ה’ יקום דמו כנפגע טרור”, נמסר מהמשפחה. “במשך שלוש וחצי שנים, חזרה המשפחה על עובדות האירוע והפנתה למשטרה ולפרקליטות שאלות קשות שנותרו ללא מענה. בפסק הדין מלפני מספר חודשים הדגיש בית המשפט כי הרוצחים נהגו באלימות חריגה מאוד במהלך האירוע, בייחוד לאחר שהכניעו את אבינו. הרוצחים לא חדלו מהכאת אבינו בכל חלקי גופו באכזריות אין קץ בלבנים ובמקלות מעדר. אנו מברכים על כך שהרשות המאשרת חזרה בה מעמדתה ואימצה את גרסת המשפחה כפי שהובאה בפני שני הרכבי בית המשפט שדנו בתיק.
“אבא היקר. בלוויה, מעל מיטתך, נשבענו שלא ננוח עד אשר יובאו רוצחיך לדין ושנמשיך במאבקנו עד אשר תוכר כנפגע אירוע טרור.
עתה, משפחתנו השכולה יכולה להתחיל להתאבל ולפעול להנצחת אבינו – דוד בר קפרא ה’ יקום דמו. מודים לעו”ד שלמה ציפורי על ניהול מאבק עיקש להשבת כבודו של אבינו”.
**
כזכור, בחודש ספטמבר בית המשפט המחוזי בלוד גזר מאסר עולם על מוג’אהד דאר עאצי, הפלסטיני שרצח את דוד בר קפרא במושב פדיה. חמישה חודשים קודם, בחודש אפריל, הרשיע בית המשפט המחוזי בלוד את הפלסטיני עלאא עאצי, בן 25 מבית לקיא, בהריגת המנוח ולא ברציחתו מהאירוע שהתרחש ביוני 2015 ובחודש יולי גזר עליו בית המשפט 18 שנות מאסר.
על פי כתבי האישום, ב-23.6.15 קבעו הנאשמים להיכנס שלא כדין לישראל לאחר שמוג’אהד מסר בכזב לעלאא כי המנוח, שעבד כחקלאי, חייב לו כסף על עבודתו בכרם שבבעלות המנוח – ובמטרה לגבות חוב זה. יממה לאחר כן, בשעות הבוקר, התקרבו הנאשמים לעבר הכרם והבחינו במנוח מבצע עסקה למכירת ענבים. מוג’אהד, אשר הכיר את הדרך בה מנהל המנוח את עסקיו, הניח כי המנוח קיבל לידיו כסף מזומן בתמורה לענבים. בנסיבות אלה, החליטו הנאשמים לשדוד אותו. בתגובה, שאל אותם המנוח באשר לזהותם וצעק לעברם: “גנבים”. הנאשמים התקרבו אל בר קפרא ומוג’אהד פנה אליו ודרש ממנו כי יביא להם כסף. בשלב זה, חסם מוג’אהד את פיו של המנוח באמצעות פיסת בד ולאחר מכן נטלו הנאשמים מקל שהיה על הרצפה והחלו להכות באמצעות המקל ובידיהם את המנוח בחוזקה בראשו ובכל חלקי גופו, עד לקריסתו על הארץ. גם לאחר קריסתו של המנוח, המשיכו השניים להכותו בכל חלקי גופו באמצעות המקל ובאמצעות ידיהם, עד לשבירת המקל.
במהלך האירוע, שפך מוג’אהד על המנוח חומר הדברה שהיה במקום. לאחר שהמנוח נפל על הרצפה ואיבד את הכרתו, חיפשו הנאשמים בכיסיו כסף, אך מצאו צרור מפתחות. לאחר מכן, הניחו השניים מזרון על המנוח כשהוא חבול באופן קשה ונמלטו מבלי להזעיק עזרה. לאור הפציעות הקשות, הובהל המנוח לבית החולים ובהמשך נקבע מותו. העבירה שיוחסה לנאשמים הינה עבירת רצח במזיד, תוך ביצוע עבירה אחרת. לאחר האירוע בחן שירות הביטחון הכללי את הפרשה בחשד לרצח על רקע לאומני ואולם לאחר חקירה מאומצת הגיע למסקנה כי נוכח הראיות שנאספו בתיק מדובר ברצח שבוצע מהמניע הפלילי ומסקנה זו נמסרה על ידו לפרקליטות ולמשטרה.
**
בהחלטתו להכיר בבר קפרא כנפגע איבה, כתב הסגן הבכיר ליועץ המשפטי למערכת הביטחון המשמש כ’רשות המאשרת’ במשרד הביטחון, עורך דין ידידיה (דידי) אורון: “משהובאו בפני הכרעות הדין של הנאשמים, מהן עולה בבירור, בשתי הערכאות, כי הנאשמים נקטו באלימות חריגה ואכזרית כלפי המנוח ועוד בשלב בו שכב על הקרקע חסר אונים ונטול יכולת להתגונן, אלימות שאין בה צורך על מנת להשלים את השוד (שכן המנוח כבר לא היה יכול להתנגד), אלימות שלגביה קובע בית המשפט: נתקיימה אצל הנאשם מודעות\ציפיות מראש של אפשרות של התרחשותה של תוצאה קטלנית תוך אדישות\ אי אכפתיות, הרי שיש יסוד סביר להנחה כי אלימות מיותרת ואכזרית זו מקורה , גם אם בתת –המודע, במטרה של פגיעה במנוח בשל השתייכותו למוצא היהודי וזאת על רקע הסכסוך היהודי- ערבי.”
עו”ד אורון נימק את החלטתו בהתבסס על “האכזריות והאלימות החריגה, מעבר לנדרש למעשי השוד. יש לזכור, רק לאחר שהיכו בו את מכות המוות, חיפשו בכיסיו ולא מצאו כסף. במקרה שבפני, הוכח כי הפגיעה במנוח לא היתה נחוצה לנטרולו ולשדידת רכוש. לו היו מפסיקים את האלימות כשהוא שוכב וחסר יכולת להתגונן, ייתכן שהיה מקום לקבוע שהאלימות הינה לצורך השוד. משקבעו בתי המשפט כי האלימות האכזרית והחריגה לא הייתה נחוצה לצורך מימוש ביצוע השוד, הרי, יש כאן בפני יסוד סביר להניח כי אלימות זו נובעת ממניע לאומני”.
