בעוד שהכותרות בתקשורת נוטות להתמקד בחיכוך, מתחת לרדאר הקולינרי מתרחש מהלך מרגש שמוכיח שדו-קיום אמיתי לא נבנה בנאומים, אלא דרך הידיים, האדמה והחך. בשקט בשקט, הגבינות של מחלבת ואדי עתיר – מחלבה בדואית כשרה הממוקמת בלב הנגב – הפכו למוצר מבוקש בקרב מוסדות קולינריים מובילים בישראל.
ממסעדת "האחים" התל-אביבית ועד ל"לואיזה" הירושלמית, ממסעדת השף "כרמים" בנגב ועד לרשת השיווק הדיגיטלית למוצרי מזון איכותיים "עלה הביתה", המאפשרת הזמנה עד הבית – הגבינות של ואדי עתיר הן כבר מזמן לא סוד של יודעי דבר. הן סמל לאיכות בלתי מתפשרת ולשותפות כלכלית שיוצרת מציאות חדשה.
הגבינות מיוצרות מחלב עיזים וכבשים הגדלים בחווה החקלאית של הפרויקט, ללא חומרים משמרים, בעבודת יד ובשיטות מסורתיות המעניקות להן עומק טעמים ייחודי. החיבור הישיר בין העדרים לשולחן, בין האדמה לצלחת, הוא חלק בלתי נפרד מהסיפור ומהאיכות.
פרויקט ואדי עתיר הוא מיזם חקלאי-אקולוגי ייחודי המשלב מסורת בדואית עם טכנולוגיות ירוקות מתקדמות. המחלבה, המייצרת גבינות צאן בסטנדרטים הגבוהים ביותר, הפכה ללב הפועם של המקום. נמרוד רוגל, מנכ"ל הפרויקט, רואה בכל גבינה שיוצאת מהמחלבה הזדמנות לשינוי חברתי.
"מי שרוצה לקדם דו-קיום במעשה קטן ויומיומי – שפשוט ירכוש את הגבינות שלנו," אומר רוגל. "תציגו אותן בגאווה על השולחן, תעניקו טעימות לכל מי שרוצה. הגאווה שלנו היא לא רק בטעם, אלא בסיפור שמאחורי המוצר. כשאנשים טועמים את האיכות הזו, המחסומים נופלים מעצמם".
הביקוש לא קרה במקרה. חגית מייזל, מנהלת שיתופי הפעולה עם מוסדות הקולינריה, היא זו שטווה את הקשרים העדינים בין הדיונות של הנגב למטבחים הלוהטים ביותר במרכז ובדרום. בזכות פעילותה, הגבינות הגיעו גם לצלחות של "ירוקהל'ה" ו"עילא", והשפים התאהבו.
"יש משהו באוכל שמחבר בין אנשים בצורה הכי בלתי אמצעית שיש," מסבירה מייזל. "זה הבסיס הכי חזק לדו-קיום – כשאנחנו חולקים שולחן, חולקים כלכלה וחולקים הצלחה. זהו ביטוי לכלכלה משותפת שבה כולם מרוויחים".
הביקוש ההולך וגדל הביא את הנהלת הפרויקט להחלטה להרחיב את פעילות המחלבה, במטרה לעמוד בדרישה הגוברת ולאפשר לעוד ועוד נקודות מכירה ברחבי הארץ להגיש את התוצרת הייחודית. מה שהחל כמיזם חקלאי-חברתי בנגב, הופך בהדרגה למודל כלכלי אזורי שמוכיח כי איכות, מסורת ושותפות יכולים לייצר לא רק טעם מצוין – אלא גם תקווה ממשית.
