לירי אלבג: ״בזמן שאנחנו פה – הם עוברים שם גיהינום! שנה וחצי של עינויים ואלימות פיזית, נפשית, פסיכולוגית – ואפילו מינית"

שורדת השבי לירי אלבג נשאה הערב [שבת] דברים בכיכר החטופים. אלו דבריה המלאים:

״ערב טוב, אני רוצה להתחיל קודם כל בתודה, תודה לכולכם שנלחמתם ואתם עדין נלחמים על החזרת אחי ואחיותי. תודה לחיילי צה״ל ואנשי כוחות הביטחון שבפיקוח נפש מסכנים את חייהם לביטחון המדינה. ולמשפחות החללים שבזכותכם אני פה. ליבי איתכם. אני עומדת כאן הערב מולכם, חופשייה!!! אבל הלב שלי נשאר שם, עם כל מי שעוד בשבי.

אני עומדת כאן כדי להיות הקול שלהם. הקול של אלה שאין להם אפשרות לדבר, לצעוק, לבקש עזרה. אנחנו עם שמקדש חיים, לא מוות! אנחנו עם שבונה, לא עם שהורס! אנחנו עם שנלחם רק כדי להציל ולהגן!

כשקרסה העיסקה הראשונה גם אני קרסתי. אני זוכרת את הרגע ההוא. רגע אחד שבו כל מה שהחזיק אותנו – התנפץ. היינו בטוחות שאנחנו יוצאות משם הביתה. היינו בטוחות שהסיוט הזה נגמר. הדלתות לא נפתחו. והסיוט נמשך.

ברגע אחד איבדתי אמון. אמון בעולם שבחוץ. אמון בזה שמישהו באמת זוכר אותנו. אמון בזה שאי פעם נצא משם. כל עוד אחים ואחיות שלנו שם-אסור לנו לשתוק! אסור לנו להתרגל! אסור לנו לקבל את זה בסדר היום! הם חייבים לחזור! בדחיפות!

בזמן שאנחנו פה – הם עוברים שם גיהינום! שנה וחצי של עינויים ואלימות פיזית, נפשית, פסיכולוגית – ואפילו מינית! איימו עלינו בקטיעת ידיים אם יגלו ששיקרנו להם או עשינו משהו אסור. אסרו עלינו לבכות, אסרו עלינו להתחבק, אסרו עלינו להקשיב אחת לשנייה ברגעי משבר. הם עוברים שנה וחצי של רעב , חוסר ודאות, כאב. שנה וחצי , בפחד מתמשך.

השבוע פסח – חג החירות. אבל איזה חירות יש פה, כש- 59 אנשים עדיין בגיהנום של חמאס? השבוע רובנו נשב ליד שולחן החג, נקרא את ההגדה, נספר על יציאת מצרים.

אני זוכרת את חג הפסח שם, חג עצוב, היינו לבד.  את החג הכי משפחתי עשינו רחוק מהבית. היינו בדיכאון. העבידו אותנו שם!!! היינו משרתות שלהם!!!!

והנה הגיע חג החירות. ועדיין יש שם אחים ואחיות שלנו. הם ישבו שם, במנהרות האפלות, בלי אוכל, בלי מים, לבד, חסרי אונים בלי לדעת אם יש להם מחר.

אני חייבת להיות כנה, ללא דעות פוליטיות. כל חזרה ללחימה מסכנת אותם! אם זה הוראות מהדרגים הבכירים של חמאס – החטופים הם הראשונים לשלם את המחיר! אם חיל האוויר תוקף – לצערי גם אז החטופים בסכנה! וכמובן החיילים שלנו שנלחמים!!  גם הם בסכנה ובפחד לפגוע באחים ואחיות שלנו.

החטופים חייבים לחזור! עכשיו! התנאים שם בלתי נסבלים. הם לא יכולים להחזיק שם עוד הרבה זמן! אנחנו עם אחד, לב אחד – ואנחנו לא משאירים אף אחד מאחור!

אין ניצחון ,שום נצחון. בלי שכל 59 החטופים בבית! ואפילו אני כשחזרתי מהגהינום – לא יכולה לדמיין עכשיו מה הם עוברים.  ואף אחד – אף אחד – לא צריך לדעת איך זה מרגיש.

אז אני מבקשת מכולם, לצעוק איתי את הזעקה שלהם, אני דורשת ממקבלי ההחלטות את כולם עכשיו!״

◼️ הצטרפו לחדשות מהארץ ומהעולם בווטסאפ לחצו כאן

■ הצטרפו לחדשות מלחמה בישראל חרבות ברזל בווטסאפ לחצו כאן