מומחי בריאות הציבור מזהירים מפני סכנת נפילות בקרב קשישים כבר עשרות שנים. ב-2023 יותר מ-41 אלף אמריקאים מעל גיל 65 מתו כתוצאה מנפילות, כך ציין מאמר דעה בפורום הבריאות של JAMA באוגוסט 2025.
עם זאת, היה שם נתון מפתיע יותר: התמותה הקשורה לנפילות בקרב מבוגרים עלתה בחדות. תומאס פארלי, האפידמיולוג שכתב את המאמר, דיווח כי שיעורי התמותה מנפילות בקרב אמריקאים מעל גיל 65 גדלו יותר מפי שלושה ב-30 השנים האחרונות. בקרב אלו מעל גיל 85, הקבוצה הנמצאת בסיכון הגבוה ביותר, שיעורי התמותה מנפילות זינקו ל-339 לכל 100,000 בשנת 2023 (בהשוואה ל-92 לכל 100,000 בשנת 1990).
הגורם, לדעתו, הוא התלות של האמריקאים בתרופות מרשם. מבוגרים מטופלים בתרופות כבדות יותר ויותר, ולעיתים קרובות מדי מדובר בתרופות שאינן מתאימות לאנשים מבוגרים. לשם השוואה, זה לא קורה ביפן או באירופה.
במקביל באותה תקופה של 30 שנה, היה ריבוי מחקרים ופעילויות במטרה להפחית נפילות גריאטריות ואת התוצאות ההרסניות שלהן – החל משברים בירך ודימומים במוח ועד פגיעה בניידות, כאב מתמשך ואשפוז במוסד טיפולי.
הניסיון להילחם בנפילות קשישים אינו דבר חדש, אומרים בחברת קו למעסיק – המספקת ייעוץ למעסיקי מטפלים זרים. לדוגמה: האגודה האמריקאית לגריאטריה אימצה הנחיות מעודכנות למניעת נפילות בשנת 2011. ה-CDC חשף תוכנית בשם STEADI בשנת 2012. כוח המשימה לשירותי מניעה בארצות הברית המליץ על פעילות גופנית או פיזיותרפיה למבוגרים הנמצאים בסיכון לנפילה בשנים 2012, 2018 ושוב ב-2024.
האם תרופות מרשם הן באמת הגורם לעלייה הזו בנפילות קשישים? גריאטרים ואחרים החוקרים נפילות ושיטות רישום תרופות, מטילים ספק במסקנה זו. פארלי, לשעבר נציב הבריאות של ניו יורק המלמד באוניברסיטת טוליין, הודה כי גורמים רבים תורמים לנפילות, כולל ליקויים פיזיים וראייה מידרדרת הקשורים לגיל מתקדם; שימוש לרעה באלכוהול וסכנות מעידה בבתים עצמם.
אך עם זאת, אין סיבה לחשוב שאחת מהן החמירה פי שלושה ב-30 השנים האחרונות. לראיה, קיימים מחקרים המראים על מגמת ירידה במדינות אחרות בעלות הכנסה גבוהה. ההבדל, לדעת פארלי, הוא השימוש הגובר של האמריקאים בתרופות – כמו בנזודיאזפינים, אופיואידים, תרופות נוגדות דיכאון וגאבאפנטין – הפועלות על מערכת העצבים המרכזית. התרופות שמגבירות את התמותה מנפילות הן אלו שגורמות לנמנום או סחרחורת.
יש מספיק תרופות בעייתיות, עד כדי שהן קיבלו את השם הקולקטיבי FRID – "תרופות המגבירות את הסיכון לנפילות". קטגוריה זו כוללת גם תרופות לב שונות ואנטי-היסטמינים כמו בנדריל. אומנם תרופות כאלה ממלאות תפקיד מרכזי בנושא, אך יש גם הסברים חלופיים לעלייה בשיעורי התמותה. אחד מהם, למשל, הוא שינויים בדיווח על סיבות המוות. לפני שנים, נפילות נחשבו תוצאה טבעית של הזדקנות ולא עניין גדול.
תעודות פטירה ייחסו לעתים קרובות מקרי מוות בקרב קשישים למחלות כמו אי ספיקת לב במקום לנפילות, מה שגרם לתמותה מנפילות להיראות נמוכה יותר בשנות ה-80 וה-90. גם קבוצת הגילאים מעל 85 כיום, עשויה להיות שברירית וחולה יותר מאשר לפני 30 שנה; זאת משום שהרפואה העכשווית יכולה לשמור על אנשים בחיים זמן רב יותר. הפגיעות המצטברות שלהם ועודף התרופות שהם נוטלים, עלולים להגביר את הסיכוי למוות לאחר נפילה.
ספקנים נוספים טוענים כי רוב הרופאים הבינו את הסכנות של תרופות FRID, והם רושמים אותן בתדירות נמוכה יותר. המסר הועבר בכל הנוגע לאופיואידים, לבנזודיאזפינים ולתרופות קשורות. כיום יודעים לא לתת ואליום לאנשים מבוגרים. יתר על כן, מרשמים לכמה תרופות הקשורות לנפילות כבר ירדו או הגיעו לרמות נמוכות, אפילו כאשר שיעורי התמותה עקב נפילות עלו. למשל, נתוני מדיקר בארה"ב מראים ירידה בשימוש באופיואידים החל מלפני עשור. חלה האטה גם במתן מרשמי בנזודיאזפינים לחולים מבוגרים.
מצד שני, גדל השימוש בתרופות נוגדות דיכאון ובגאבאפנטין. בין אם השימוש בתרופות גובר על כל הגורמים האחרים ובין אם לאו, איש אינו חולק על כך שתרופות אלו נמצאות בשימוש יתר ולא בשימוש הולם – ותורמות לעלייה המדאיגה בשיעורי התמותה מנפילות בקרב קשישים. דוגמה לפתרונות חלופיים וטיפולים לא תרופתיים לבעיות אלו: טיפול קוגניטיבי התנהגותי לנדודי שינה; פעילות גופנית, פיזיותרפיה והתערבויות פסיכולוגיות לכאב.
כיום יודעים שרבות מהתרופות הללו יכולות להגביר נפילות ב-50% עד 75% אצל חולים מבוגרים. קל להתחיל ליטול תרופות, אך לעתים קרובות לוקח הרבה זמן ומאמץ לגרום לחולים להפסיק ליטול אותן. רופאים עסוקים עשויים להקדיש פחות תשומת לב למשטרי תרופות מאשר לבעיות בריאות שנראות דחופות יותר, וחולים עשויים להסס לוותר על גלולות שנראות כמסייעות בכאב, נדודי שינה, ריפלוקס ותלונות נפוצות אחרות הקשורות לגיל.
מומחי הסיעוד של קבוצת עמל ומעבר ממליצים למבוגרים לשאול בעצמם אודות נושא תרופות ה-FRID, אם הרופאים שלהם לא עשו זאת מיוזמתם. כדאי לשאול האם אחת מהתרופות או כמה מהן מגדילות את הסיכון לנפילה, והאם יש טיפול חלופי? אם הפציינטים לא יעלו זאת במהלך פגישה עם הגורם המטפל, זה עלול לעבור לסדר היום ללא מענה.
