ישראל מצטרפת למדינות כמו צרפת, איטליה וספרד המחלקות את שטחן לאזורי גידול יין מוגדרים. מעתה גם בארץ – הגליל, רכס הכרמל, השומרון, מישור החוף, הנגב, העמקים ויהודה – יהפכו לאזורי יין רשמיים. המהלך צפוי לחזק את תעשיית היין בישראל, את התיירות המקומית ואת מעמד היין הישראלי בעולם
המהלך צפוי לחזק את תעשיית היין הישראלי והשפעתו צפויה על היקבים והצרכנים. הענף יקבל זהות יין אחידה ומובחנת, שתתרום למיצוב היין הישראלי כמותג לאומי מוכר בעולם, ותעודד תיירות יין אזורית. הכורמים והיקבים יוכלו להשתמש בשמות אזורי הגידול כאלמנט שיווקי ייחודי, לעודד השקעות בקרקע ובתשתיות ולפתח זנים מקומיים המתאימים לאקלים הישראלי. הצרכנים יהנו משקיפות, אמינות, ויכולת הבחנה תוך היכרות רחבה יותר עם אזורי היין השונים של ישראל, מהגליל ועד הנגב
נטלי ברודנר מור, המשנה למנכ״ל משרד החקלאות וביטחון המזון ויו״ר המועצה לגפן היין: ״ענף היין הישראלי ייחודי בכך שהוא משלב אלפי שנות היסטוריה חקלאית הפוגשת חדשנות, מחקר ויצירתיות ייחודית. כל אזור גידול במדינת ישראל טומן בחובו סיפור גיאוגרפי, אקלימי ותרבותי אחר – העיגון של אזורים אלו בחקיקה יאפשר לכורמים וליקבים להציג לעולם כרטיס ביקור מדויק, איכותי ומבדל. אני מבקשת להודות למשרד הבריאות על השותפות וההובלה, המהווה אבן דרך נוספת בקידום ענף היין והנגשתו לציבור."
צחי דותן, מנכ"ל המועצה לגפן היין: "אנו מודים למשרד הבריאות על קבלת סמכויות הפיקוח על תחום היין ועל המחויבות שהפגין לקידום הענף. במסגרת זו מקדם המשרד את מפת אזורי היין החדשה – הראשונה מאז שנות השמונים – ובכך ישראל מיישרת קו עם הסטנדרטים הנהוגים בעולם. מהלך זה מבטא את חשיבותו וייחודו של היין הישראלי ומחזק את מעמדו כענף תרבותי, חקלאי ואיכותי במדינת ישראל.״
משרד החקלאות וביטחון המזון ומשרד הבריאות מפרסמים לראשונה את מפת אזורי היין של ישראל, מהלך אסטרטגי שמטרתו לקבוע את אזורי הגידול הגיאוגרפיים הרשמיים של ענבי היין בישראל, לקדם את תעשיית היין המקומית ולחזק את מעמדה הבינלאומי. היוזמה היא חלק מיישום תקנות משקה משכר שהותקנו השנה, המאפשרות שימוש וולונטרי בסימון אזורי היין על גבי בקבוקי יין בהתאם לתקן הישראלי. המפה, שפורסמה כעת במסגרת קול קורא לציבור, נבנתה בהובלת המשרדים, בשיתוף המועצה לגפן היין, ארגון היין הישראלי והתאחדות התעשיינים. המפה מחלקת את ישראל לשבעה אזורי-על של יין, שכל אחד מהם בעל אופי, אקלים וקרקע יחודיים: הגליל, רכס הכרמל, השומרון, מישור החוף, הנגב, העמקים ויהודה.
ענף היין הישראלי נמצא זה מספר שנים בתנופת צמיחה והתמקצעות, המתבטאת בעלייה במספר היקבים, באיכות היינות ובזכיות מרשימות בתחרויות בינלאומיות יוקרתיות. ייצור היין הישראלי עומד על כ-45 מיליון בקבוקי יין בשנה וכ-11 מיליון בקבוקי תירוש. ב-70% מהכרמים בישראל נטועים זני ענבים אדומים, כאשר הפופולריים ביותר הם קברנה סוביניון, קריניאן ומרלו. היין הישראלי אינו רק נאה בעינינו אלא גם בעיני אחרים: מספר יינות ישראלים זכו במדליות, כולל מדליות זהב, בתחרויות יין בינלאומיות. בעשור האחרון גדל הייצוא של יין ישראלי למדינות העולם והסתכם נכון לשנת 2024 בכ-65 מיליון דולר. ארה"ב היא יעד הייצוא הגדול ביותר בענף זה ומהווה מעל ל-70% מסך היצוא. בין היתר, ישראל מייצאת יין לצרפת, בריטניה, קנדה, וגרמניה.
בעולם היין, המונח טרואר (Terroir) מבטא את מכלול התנאים הגיאוגרפיים-אקולוגיים שמעניקים ליין את אופיו, והוא הפך לבסיס להגדרות אזורי יין ברחבי העולם. כעת, בדומה למעצמות היין העולמיות: צרפת, איטליה, ספרד וקליפורניה, גם ישראל תתווה לראשונה את ה"טרואר" שלה. לכל איזור גידול בארץ השפעה ישירה על טעמו ואיכותו של היין, כך למשל, בגולן שורר עומס חום נמוך בקיץ, הנחשב אידיאלי לאיכות ענבים, ובאיזור הרי הגלבוע ומדרונות יהודה, זרימת האויר הקבועה במורדות ההרים מונעת עמידות לחות, ויוצרת תנאי לילה קרירים התורמים להבשלה מאוזנת של הענבים.
יינות שיוצרו מענבים שמקורם באחד מאיזורי הגידול הרשמיים יוכלו לשאת את שמו בגאווה על גבי הבקבוק, בתנאי שלפחות 85% מהענבים שבו נבצרו באותו אזור. זאת בדומה לנעשה בקרב מותגים מוכרים בעולם הנושאים את שמותיהם של אזורי הגידול, כמו שמפיין ובורדו בצרפת או מוסל בגרמניה.
המהלך צפוי לחזק את ענף היין המקומי וצפויים להנות ממנו הן היקבים והן הצרכנים. המהלך יאפשר למדינת ישראל להעניק זהות יין אחידה ומובחנת, שתתרום למיצוב היין הישראלי כמותג לאומי מוכר בעולם, תעודד תיירות יין אזורית ובתוך כך תעודד ותחזק את החקלאות המקומית כחלק ממהלך כולל הניצב כיום בפני משרד החקלאות וביטחון המזון.
הכירו את אזורי גידול היין של ישראל:
אזור הגליל, מתחלק לשלושה אזורי משנה: הגליל העליון, בו שורר אקלים ים תיכוני קריר וממוזג, שיכול להיות גשום מאוד וגם שלגי, ומאפייני הקרקע בו הם טרה רוסה על סלעי גיר, עם תנאי ניקוז טובים. הגליל התחתון, בו מזג האויר חם יחסית עם לחות משתנה, והקרקע היא גירית עם עמקי סחף, והגולן, בו מזג האויר הוא ים תיכוני ממוזג, גשום מאוד בחורף ולילות קרים בקיץ. הקרקע בו היא בזלתית עשירה שמנקזת היטב. בקיץ, שורר באיזור עומס חום נמוך במיוחד שהוא אידיאלי לאיכות ענבים.
אזור רכס הכרמל, הוא ליבו ההיסטורי של היין הישראלי, ובו ממוקמת זיכרון יעקב, שממנה החלה תעשיית היין בישראל עוד מימי הברון רוטשילד. האקלים באזור מתון בזכות קרבתו לים התיכון ועם לחות גבוהה. הקרקע היא בעיקר סלעי גיר עם מעט אדמות סחף. ייחודו של האיזור טמון בכך שההפרש בין טמפרטורות היום לטמפרטורות הלילה הוא נמוך. בתנאים אלה הענבים חווים טמפרטורה יציבה לאורך היממה, ללא קירור לילה שמאט את הליכי ההבשלה.
אזור השומרון, הכולל שלושה אזורי משנה; הרי הגלבוע, צפון השומרון ודרום השומרון. בעוד אזורי צפון ודרום השומרון מתאפיינים בטמפרטורות ים תיכוניות קרירות, עם גשמים ולילות קרים, וכן אדמות טרה רוסה וגיר, אזור הרי הגלבוע מתאפיינים במזג אויר לח ויבש, טמפרטורות קיץ גבוהות, ואדמה גירית ובזלתית. באיזור זה גם נושבות רוחות היורדות בלילות במורדות ההרים ומקררות את הכרמים. זרימת האוויר הקבועה מונעת עמידת לחות, מפחיתה מחלות ויוצרת תנאי לילה קרירים התורמים להבשלה מאוזנת של הענבים.
אזור מישור החוף, היא רצועת גידול רחבה, מהגליל המערבי בצפון ועד איזור עוטף עזה בדרום. האקלים הוא ים תיכוני קלאסי, עם קיץ חם ולח וחורף מתון, והקרקעות בו מגוונות, מחוליות ועד חרסיתיות.
אזור הנגב, מחולק לשני אזורי משנה מרכזיים: רמת ערד, המאופיין במזג אויר יבש וחם ולילות קרים במיוחד, כאשר האדמה היא רדודה ולרוב לסית, ואזור הר הנגב, המאפיין בטמפרטורות הרריות, עם חורפים קרים וקיץ חם ויבש. האדמה באזור היא ליתוסול, לס וגבס.
אזור העמקים, בו האקלים הוא ים תיכוני מתון, עם קיץ חם ולח, וכן משרע טמפרטורות נמוך בקיץ, כאשר החורפים מתונים עם משקעים קלים. הקרקעות באזור הם חרסיתיות כבדות ומינרליות, פוריות מאוד אך עם ניקוז מוגבל. בחלקים נרחבים בו אף נפוצות קרקעות כבול, בעיקר בעמק החולה ובעמק חפר.
אזור יהודה, המחולק לארבע אזורי משנה: ירושלים והרי יהודה, מדרונות יהודה, לכיש ונגב-יהודה. בירושלים והרי יהודה נפוץ מזג אויר ים תיכוני קריר, גשום ולילות קרים והקרקה מתאפיינת באדמות טרה רוסה וגיר. במדרונות יהודה, קיימות רוחות היורדות במורד ההרים ונוצרת זרימת אוויר קבועה שמביאה לאוורור טבעי, בדומה למתרחש באזור הרי הגלבוע. באזורים לכיש ונגב יהודה מזג האויר דומה, והוא בעיקר יבש, עם טמפרטורות קיץ גבוהות וצחיחות, כאשר הלילות קרים. ההבדל הוא במאפייני הקרקע, בלכיש יש אדמה חולית לסית ובנגב יהודה חרסיתית, כלומר חולית ודלה.
◼️ חדשות מהארץ ומהעולם בווטסאפ לחצו כאן









