יותם בנזימן כתב בספרו “לסלוח ולא לשכוח” שהסליחה אפשרית כאשר נעשה עוול. הוא מדבר על “פרדוקס הסליחה” – לטענתו “ככל שהעוול גדול יותר כך יש יותר על מה לסלוח. אולם ככל שיש יותר על מה לסלוח כן יש לסליחה פחות הצדקה, משום שהעוול גדול יותר, הפוגע פגע יותר והנפגע נפגע יותר…” « אם כך, נשאלת השאלה: איך אני יכולה לסלוח למי שפגע בי?
לעיתים מדובר בפגיעה במזיד ולעיתים אנו פוגעים בהיסח הדעת או כמו שאנו נוהגים לומר – ללא כוונת תחילה. אם לא אסלח מי אהיה? מה אחוש? איזה מחשבות ילוו אותי בחיי? זה טבעי לחוש רגשות שליליים כלפי אדם שפגע בנו, באוטומט שלנו אנחנו “מברכים” אותו. תחשבו על זה. על פי רוב, אנו נוטים לפגוע בחזרה או שאנחנו מתעלמים ומתרחקים מהגורם הרע. רגע אחרי יום הכיפורים ורגע לפני שנשב בסוכה, אני תוהה על קנקנה של המילה הזו, “סליחה”.
כשמדברים על סליחה מדברים על תהליך בו אנחנו נפרדים מכעס או מעלבון שנגרם לנו על ידי אדם או גורם כלשהו שפגע בנו, לתפיסתנו. זוהי בעצם החלטה מודעת של שחרור תרעומת, עלבון, רצון לנקמה, כעס וכו’. יש בה משהו חיובי בסליחה הזו. היא עושה טרנספורמציה לרגשות שלנו. זה קשה מאוד אבל אפשר להגיע למקום של אמפתיה כלפי מושא הסליחה. מה שנעשה כבר נעשה, מה שנאמר כבר נאמר, אם אני נפגעתי, אני ורק אני מסתובבת בעולם עם הרגשות השליליים והמטענים שמצטרפים לעלבון וכעס. זה שסלחתי לאדם לא אומר שאין לו אחריות על מעשיו, זה אומר שאני בוחרת באחריות על רגשותיי ועל תחושת הרווחה הנפשית שלי ואפילו על הרווחה הפיזית שלי. לסלוח אין פירושו לשכוח.
בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים בנושא הסליחה – נמצא קשר בין סליחה ובריאות מנטלית. תנסו להיזכר ברגע מסוים, שבו ממש נעלבתם. כמה עצבים, כמה בכי,כמה צעקות, כמה סיפורים בלופ, כמה השערות, גידופים ועוד – כלומר הגוף שלכם הושפע מהמילים ומהמחשבות שלכם – חוויתם סטרס מטורף! מי צריך את זה?
הרבה אנשים חושבים שסליחה מעידה על חולשה, אולם לעניות לדעתי, אדם שבוחר לסלוח יכול לומר על עצמו שהוא חי בעוצמה, שהאגו שלו לא מנהל אותו ושהוא מעריך את עצמו מספיק על מנת להתקדם הלאה בחייו. אני מאחלת לכל אחת ואחד מכם שקודם כל תלמדו לסלוח לעצמכם. כאשר כל אחד מאיתנו יפסיק להוכיח את עצמו ולראות את חצי הכוס הריקה בכל דבר נהיה חזקים ואיתנים, וככאלה יהיה לנו קל הרבה יותר לסלוח לאחרים. אגב, אני לא אומרת שצריך לשכוח הכל, אבל להעניש את עצמנו פעמיים? גם להיעלב וגם להסתובב עם תחושת העלבון בעולם?
ביום שבחרתי לסלוח למי שפגע בי נפתחו לפניי מגוון של אפשרויות חדשות, כשהתחלתי לברך במקום לקלל רק בשורות טובות דפקו על הדלת, ביום שהחלטתי שאני לא קורבן של מילים ובטח ובטח לא נותנת לאנשים כוח של אלילים זה הרגע שבו יצאתי לדרך מפרכת של שיקום עצמי, צמיחה והתקדמות. הדרך היתה קשה, תהליך הסליחה בא לידי ביטוי בכל הרבדים. האמת היא שככל שסלחתי יותר ויותר הרגשתי אדם יותר טוב. לא שכחתי מה היה, לעולם לא אשכח מה נאמר, עדיין זוכרת איך נאמרו הדברים ואיך התנהלו העניינים מולי. אני ממש לא יכולה להתעלם מהמחיר ששילמתי על תגובות הגוף והנפש שלי (צריכה להתמודד איתם כל החיים). אבל – וזה אבל גדול – סלחתי, אני סולחת בכדי שאוכל להתנתק ממחשבות שליליות וטורדניות, סולחת כדי לא לחיות בפרנויה שרודפים אחריי, סולחת כי רק אני יכולה להביא את עצמי ברוב הדרי לעולם.
תאמינו או לא (תנסו, מקסימום תצליחו) לסליחה יש השפעה על הריפוי שלנו, בין אם זה גופני ובין אם זה נפשי. כאשר אנחנו סולחים אנחנו במקום של ניקוי פנימי ומפתחים חוסן נפשי. המנגינה החדשה שנכניס לחיינו תאפשר לנו לסלוח באמת, עם כוונה, כוונה שתוביל להתחלות חדשות.
לפינאלה, הנה שלוש רמות הסליחה לפי הרבי מליובאוויטש: 1. לאחל לאדם שפגע בנו רק טוב – אפילו להתפלל להצלחתו; 2.להפסיק לכעוס – לשחרר; 3.סליחה שלמה – לקבל את הפוגע מחדש, להיות מוכנים לקרבה כבעבר. באופן אישי, אני חושבת שמערכות יחסים בהחלט צריך לשקם, אבל בניגוד לשלב השלישי כפי שהוצג לעיל אפשר גם לבחור שלא להיות במערכת יחסים מחודשת. ממליצה לכם בשלב ראשון לאמץ את השלב הראשון והשני. לא תמיד ניתן לשקם יחסים אבל ההחלטה שאנחנו לא מונעים ממקום של כעס ונקמה זוהי אחת ההחלטות הטובות ביותר שנקבל בחיינו.
תהיו אנשים טובים, תראו את האחר, אל תפעלו ממקום של אגו ואם חלילה פגעתם תלמדו לבקש סליחה. תצטרפו לפנתיאון העליון של אנשים שהם בני אדם.
