מועצת באר יעקב שהייתה אמורה להקים תאגידי מים ולא עשתה זאת, תאלץ לשלם לחברת מקורות כ-6 מיליון שקל “דמי קרן שיקום”, כך קבע השבוע בית המשפט המחוזי מרכז. מטרת הכספים היא שיקום, חידוש ופיתוח תשתיות המים והביוב בישראל.
דמי קרן שיקום הם סכומים שבהם מחויבות רשויות מקומיות שטרם הקימו תאגיד מים או טרם הצטרפו לתאגיד כזה, בניגוד להוראות חוק תאגידי מים וביוב. על פי כללי המים שהתקינה רשות המים, מקורות גובה את דמי קרן השיקום מרשויות אלה במסגרת חשבונות המים השוטפים, ומחזיקה אותם בנאמנות בקופתה עד להקמת תאגיד המים, שאז היא מעבירה לתאגיד את הסכומים שהצטברו.
תביעת מקורות הוגשה עוד בשנת 2012. התביעה הוגשה במקור כנגד 15 רשויות מקומיות, אך במשך השנים הגיעו תשע מהן להסכמי פשרה. בשנת 2018 החליט בית המשפט המחוזי בהחלטת ביניים לקבל את טענת הרשויות, לפיה תעריף דמי קרן השיקום נקבע על ידי רשות המים בדרך שרירותית וכי התעריפים שנקבעו לשנים 2012-2010 הם מופרזים ובלתי סבירים. אולם, ערעור שהגישה מקורות לבית המשפט העליון התקבל, ונקבע כי התעריפים שנקבעו בתקנות הם סבירים וחוקיים.
הרשויות המקומיות טענו מצידן כי השקיעו כספים בשיקום, חידוש ופיתוח מערכות מים וביוב בסכום העולה על חובן בגין דמי קרן שיקום, וכי יש לקזז כספים אלו מהחוב עד לאיפוסו. מקורות כלל לא ניסתה לחלוק על טענות אלה, אך טענה כי אין בהן כל הגנה מפני התביעה. בית המשפט קיבל את עמדת מקורות: “עצם ביצוע השקעותיהן של הנתבעות וסכומיהן אינם מוכחשים אלא שלנתבעות אין זכות קיזוז, זאת מאחר שתנאי ההדדיות הנדרש לצורך קיזוז אינו מתקיים – למקורות לא קיים חוב כלפי הנתבעות. ולעומת זאת לנתבעות קיים חוב של דמי קרן השיקום כלפי מקורות. לפיכך אין עומדת טענת הגנה לנתבעות, ועליהן לשלם את חובן למקורות”, לשון פסק דינו של השופט יחזקאל קינר.
גם טענתן של כמה מן הרשויות, לפיה הן לא הצליחו, על אף מאמציהן, להצטרף לתאגיד מים, נדחתה. בית המשפט פסק, כי מאמצי התאגדות אינם מהווים שיקול המתיר לנתבעות להימנע מלציית להוראות החוק.
