אין כמעט מי שלא מכיר את רחל גלאם, קרית-גתית מבטן ולידה. לפני הכל מדובר באשה עם לב ענק, הבעלים של “תינוקיטון שייקה” שנפתח לפני 17 שנה על שם אחיה שי, שהלך לעולמו בטרם עת. למרות הסגרים וההנחיות לסגור את הבייבי שלה, היא ממשיכה לפנק את הילדים וההורים, מפתיעה את הילדים עם הגעתו של יובל המבולבל בימים שהגן היה פתוח טרם הסגר השלישי ובעיקר חושבת כל הזמן על הצורך לעשות טוב לזולת. ראיון מיוחד עם אשה מיוחדת.
מאיפה הכוח לעשות כל כך הרבה טוב בצל הקורונה?
“אני חושבת שזה עניין של אופי, אבל אני כל כך מתגעגעת לילדים, להורים, לרעש ולעשייה. אני בנאדם שלא יודע לשבת – וזה חסר לי, זה באדרנלין שלי, אז אני כל פעם מוצאת רעיון יצירתי אחר – מה גם שיש לי צוות הכי מהמם שקיים, 30 עובדות מהממות ומקצועיות שזורמות איתי בכל שגעון שיש לי, אם זה טו בשבט, אם זה יום המשפחה, אם זה מסיבת כתה, ואני מודה להן על זה”.
ועדיין הגן סגור. איך את מצליחה לשמור על חיוך?
“קודם כל, אנחנו בקשר רציף עם ההורים והילדים. אני שומרת כל הזמן על גחלת בוערת כדי שלא תכבה לי”.
גחלת – גחלת, אבל צריך להתפרנס…
“נכון – וזה הקושי כשהגן סגור. עם זאת, עם כל מה שאני שומעת מסביב אני רק מתפללת שנעבור את התקופה בבריאות ושנחזור למקום בריאים ושלמים. ממש לא מתאים שהילדים יחזרו וייכנסו חלילה לבידודים, זה השיגעון והקושי הכי גדול שיש לי. ברוך ה’, תודה לבורא עולם, אלרוך כל התקופה רק פעם אחת יצא שכיתה יצאה לבידוד. שמרתי פה בציפורניים”.
אז איך את עוברת את התקופה הזאת, הימים האחרונים?
“עם הרבה אמונה, הרבה תקווה וחוץ מזה שאת יודעת יש לי בגן הורים שאחד יותר טוב מהשני, הם כל הזמן תומכים, מפרגנים, באים לעודד. במקום שאני ארים את רוחם הם עושים את זה. ביום המשפחה שמנו בוקסה בחוץ ועשינו שלט גדול כדי שההורים שייכנסו – תהיה אוירה של גן וזה מה שהיה. היו גם דמעות. נעמדתי עם גולה בגרון בכניסה וכל ילד שנכנס – את מרגישה שהמקום שומם בלעדיהם במהלך היום. פתאום – כשבאו גם אם לרגע, המקום קיבל קצת חיים. את צריכה להבין זה לא עוד גן, זה מפעל החיים שלי, זה משהו שכל הזמן פעיל, לא סגרתי יום אחד – ובסגרים זה הגיע בבת אחת”.
איך את מתמודדת כלכלית?
“בינתיים מתמודדת עם פיצויים מהסבב הקודם”.
את חוששת לסגור?
“אני לא אסגור גם אמכור את הבית שלי. הגן לעילוי נשמת אחי שקיבל דום לב בגיל 26 ונפטר… שי אחי נפטר לפני 17 שנה ובמותו ציווה לי את החיים. הוא כל הזמן אמר לי תפסיקי לעבוד בשביל אחרים. עבדתי בחב”ד קרוב ל-10 שנים שם הייתי גננת והוא ראה את העשייה שלי. תמיד היה אומר לי ‘תראי מה את עושה בשביל אחרים, תעשי בשביל עצמך’ אבל לא היה לי אומץ לפתוח לבד. כשהוא נפטר ידעתי שאני צריכה לעשות את זה בשבילו. הזיכרון מהדברים שלו נתן לי דרייב”.
איזה מסר תעבירי לילדים להורים?
“אני משתדלת לעשות טוב ומאמינה שכשאת עושה טוב, כשאת נותנת טוב – את מקבלת טוב. כשאני עושה בשביל הילדים – הם ממלאים אותי, הם מכניסים בי אנרגיה לעשייה וזה כייף. אני רק מחכה שיחזרו, בכיליון עיניים. הלוואי ויגידו לי ‘מחר תפתחי’. הכיתות מסודרות, אנחנו מוכנים, רק מחכים שירימו לנו שאלטר”.
רחלל אישה מדהימה … וזכיתי שבניי יהיו בגן שלה ❤