שמעתי אותו הבוקר מדבר איתה על מה שקורה, קמנו מוקדם בבוקר לתוך אזעקה וריצה למקלט. היא: בת שש, שואלת, למה הם זורקים עלינו טילים? הוא עונה, כי יש סכסוך ואין שלום, היא שואלת, גם להם יש מקלטים? הוא עונה, כדאי שיהיה להם.
אבא, ומותר לנו להחזיר להם? הוא אומר, בטח!! אנחנו הרבה יותר חזקים מהם, ויותר גדולים מהם, לנו יש מטוסים וטנקים וצבא, להם אין. ואני חושבת לעצמי, בטח, ממש, הרבה יותר חזקים מהם. הם רוצחים אותנו פה כל שני וחמישי, אזעקות בדרום כבר עשרות שנים, והנה, חיסול אחד אצלם ומדינת ישראל מושבתת! ילדים בחרדות, כלכלה נפגעת, אנשים שיפסידו כסף ויפסידו עוד פיסה מהנשמה.
אמרו הבוקר, זה לא בוקר לפוליטיקה, ואני שואלת: באמת??? זה האמא של הבוקר לדבר על פוליטיקה, לדבר על זה שהממשלה שלנו רופסת. צופה בחדשות ושומעת איך ממשלת ישראל רצה למצרים מהר מהר להגיד שאין לנו שום רצון בהסלמה ואנחנו בכלל עשינו רק פעולה נקודתית ואין לנו שום כוונה להתמיד במדיניות הזאת.
הרתעה – זאת מילה שלא קיימת, אבל הי, למה לי פוליטיקה עכשיו? פוליטיקה לי עכשיו! כי עכשיו זה הזמן לתת גיבוי וגב לשינוי, להפסיק להיצמד לישן וה(לא) טוב. מדינת ישראל בחרה בממשלה ימנית וקיבלה ממשלת שמאל, אבל בלי הרווחה וההטבות הסוציאליות. מקווה שה״סבב״ הזה (עוד מילה ביזיונית שנכנסה ללקסיקון הישראלי כמילה שבשגרה) יגמר מהר, ללא פגועים, שיהיה לנו ימים שקטים ושנקום לבוקר חדש ומציאות חדשה.
