מידי שבוע אני זוכה לריקושטים רבים מהציבור. חלקם מבקשים טלפונים של מרואיינים, חלקם מתקשרים בכדי לתת מילה טובה וחלקם מתקשרים מתוך תסכול על מדרכה שבורה או עומס בכבישים. אני עונה לכולם, בדרך כלל באדיבות, אך במקרים נדירים, אפילו סבלנותי פוקעת. אז מה הקשר לראש עיריית רחובות, ראש מועצת גדרה, ראש מועצת מזכרת בתיה וראש מועצת קריית עקרון? טוב ששאלתם!
בתחילת השבוע צלצל אליי אחד מאזרחי רחובות. “תשמעי”, הוא ביקש, “אני לא מבין מדוע אין בעיתון שלך מקום לתלונות”, אמר. השבתי שאשמח לקבל מכתב מסודר ואפרסם אותו תחת מדור חדש – דבר הקוראים, שאגב היה כבר בעיתון. עוד לא הספקתי לקחת נשימה ומיד הוא התקיף: “אבל את לא תפרסמי, את יותר מידי מפרגנת למלול, את יותר מידי נותנת לו במה”, הוסיף. השבתי שהוא צודק. שאני בהחלט מעניקה במה לראש העיר, אך לא יותר מידי ולא בגלל שאני אוהבת אותו – אלא בגלל שהוא עושה לעיר הזאת טוב. יותר מכך, גם מלול יודע, שאירועים שפחות טובים – יירשמו בכותרות ענק.
רבותיי, אתם צריכים להצדיע לראשי העיר והמועצות שנבחרו באזור שלכם – גם לרחמים מלול, גם ליואל גמליאל בגדרה, גם לגבי גאון במזכרת בתיה וגם לחובב צברי בקריית עקרון. זכיתם – ולא, לא כל תושבי מדינת ישראל זוכים במנהיגים שיש בהם קודם כל רגישות ואכפתיות כלפי התושב ורק אחר כך אכפת להם מהעכוז שלהם.
הגעתי אל רחובות מעיר בה לשכת הראיס סגורה בפני התושבים, מאוישת בשומר מאובטח וכל קשר עם התושבים הינו מקרי בהחלט. ולכם מה יש? אגיד לכם מה יש.
***
בקריית עקרון יוצא ראש המועצה מהלשכה הממוזגת שלו ביחד עם נבחרי ציבור אחרים להפגין עם התושבים באמצע הרחוב, כנגד ההחלטה לסגור את בנק הפועלים. חובב צברי לא עושה את זה בשביל כותרת בעיתון או עוד אייטם באינטרנט, אלא כי הוא יודע שהם צודקים, שקשה להם להתנהל דיגיטלית, שהעתיד הטכנולוגי והם רחוקים שנות אור. אכפת לו, הוא אוהב אותם.
במזכרת בתיה, ראש המועצה הטרי מפתיע את התושבים כל פעם מחדש. מעבר לשקיפות שהוא מכתיב כחלק מההנהגה החדשה כולל מצלמות בישיבות המועצה, הוא יוצא במזג אוויר סוער אל בתי התושבים. זהו לא סיפור בדיה. גבי גאון עובר מבית לבית, ברגל, בודק מה נפגע, איזה בית הוצף ובמה אפשר לסייע. הוא עושה את זה כי הוא יודע שהתושבים לפני הכל. אכפת לו, הוא אוהב אותם.
בתחילת השבוע הגעתי ללשכת ראש המועצה בגדרה. טור של אנשים המתין לפגישות עם יואל גמליאל. שאלתי מה קרה, האם היה איזה אירוע שלא ידעתי עליו אבל המזכירות צחקו. “זה היום של התושבים, קבל קהל לאורך כל היום עם יואל”. אתם מבינים מה קורה במושבה? הראיס פותח את השבוע עם תלונות של תושבים, עם פתרונות לתושבים ובעיקר מקשיב. למה? כי אכפת לו, הוא אוהב אותם.
ונחזור למלול. ביום שני ביקרתי בקומה השישית בעיריית רחובות. זמן קצר קודם נכנסה אישה בצעקות למשרדו. שתי המזכירות שעמדו בלשכה לא הצליחו למנוע את הזעקות של הגברת, תושבת העיר, שחדרה כרוח סערה למשכנו של מלול. באותה העת הוא שוחח בטלפון, ביקש סליחה מהאיש שמעבר לקו ואמר כי ישוב אליו. הוא הגיש ממחטה לגברת, וגם כוס מים. הוא הקשיב לה, ביקש לדעת מה קרה. אכפת לו מהתושבים, כי הוא אוהב אותם.
***
אז לאותם אלו שמחפשים איפה רע, איפה מציק, איפה מטריד ובעיקר איפה לא טוב – אתם יכולים להביע דעה, אתם יכולים להגיד מה שבא לכם וגם לכתוב מה שבא לכם. יותר מכך, אני מזמינה אתכם לכתוב לי, לפרגן ולהחמיא וגם להעיר ולהאיר לכל אחד מהמוזכרים לעיל, אשמח לפנות לכל אחת מהעיריות לקבל תגובה בנושאים שעליהם תכתבו ובתנאי שיעניינו אותי. אבל לעולם, לעולם אל תמהרו להסיק מסקנות או לנסות להכתיב. ולמה אני נותנת לכם את הבמה? כי אכפת לי מהתושבים, גם אני אוהבת אתכם.
***
שנה חדשה בפתח, 2019 מתקרבת אלינו בצעדי ענק. אנצל במה זו כדי לאחל כמה שיותר אהבת חינם, שתהא שנה עם בשורות טובות, רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל, כוחות, ישועות וכמובן אהבה. כי אין כמו אהבה.
שלכם, ליזה
