מצדיעים לסמל ראשון אופיר ברקוביץ הי״ד.
בנם של סימונה וברוך, לוחם חיל השיריון חטיבה 401, גדוד 52, בוגר בית הספר מו״ר, שנפל בקרב בעזה, בן 21 בנופלו.
ההלוויה תתקיים היום – ראשון, י״ח בתשרי, 20.10.2024, בשעה 12:30 בחלקה הצבאית במודיעין.
אחד הסימנים הכי מוכרים של אופיר הוא החיוך התמידי על פניו והאופי האופטימי שלו. הוא ראה תמיד את הצד החיובי של הדברים, אדם ששם את טובת הסובבים אותו לפניו.
אופיר, בן הזקונים לסימונה וברוך, אח צעיר לאורן ולאביב, נולד ברעות ואת שנות חייו הראשונות עשה בחו"ל (בשליחות עם הוריו). בגיל 5 המשפחה חזרה לארץ, לרעות, המקום בו היא מתגוררת גם היום. הוא התחנך בבית הספר "עמית" ובהמשך בתיכון מכבים רעות.
כאשר היה בכיתה ט' הכיר אופיר את חברתו, רוני ומאותו הרגע היו השניים יחד באהבה גדולה. משפחתו מספרת כי אופיר היה ילד מאוד חברותי, מוקף תמיד בחברים ששיקפו את אופיו הטוב. תמיד הסתובב עם חיוך על הפנים, דרך החיים שאימץ לעצמו הייתה: "צריך לתת לדברים לחלוף כי הכל זה לטובה".
כנער היה אופיר פעיל מאוד בשבט הצופים ברעות, שבט "אופק". הוא אהב לטייל, בעיקר אהב ללכת לים.
הוא אהב ספורט אתגרי, רכיבה על סקייטבורד, סקי וסנואובורד.
בצבא שירת אופיר בשריון, בגדוד 52 של חטיבה 401. הוא היה תותחן מ"פ, תפקיד יוקרתי ביותר שהגיע אליו בזכות איכות הביצועים שלו בתפקיד.
מהשבעה באוקטובר היה אופיר בלחימה ברצועת עזה אך הקפיד להרגיע את הוריו ואחיו בכל פעם שחזר כדי למנוע מהם דאגות. כך היה אופיר, חברותי וטוב לב הדואג קודם כל למשפחה והחברים ורק אחר כך חושב על עצמו. שם את טובת האחרים לפניו.
אופיר היה צפוי להשתחרר מהצבא בעוד כחצי שנה וכבר התחיל לתכנן עם אחיו הגדולים את הטיול של אחרי הצבא. ביום ראשון הוא היה אמור להגיע הביתה לחופשה מהשירות.
"הדבר שהכי אפיין אותו זו שמחת החיים שלו", סיפרו בני המשפחה, "הוא היה אדם אופטימי עם רוח חיובית שלא נתן לקשיים להפריע לו בדרכו הטובה, הצחוק והחיוך שלו ילוו אותנו לעד. גם במותו המשיך אופיר להעניק מטוב ליבו. איבריו נתרמו ויצילו חיים.
