באחד הימים חשקה נפשו של חכם ששון לוי זצ”ל, להיפגש עם רבי ישראל אבוחצירא ולהתברך על ידו. הרב ששון לוי הגיע אל המקום בו קיבל הבבא סאלי קהל ועמד בתור כמו כל האנשים
כשהגיע תורו נכנס פנימה אל הקודש. הבין הבבא סאלי שעומד מולו אחד מצדיקי הדור הבקי בפשט ובקבלה בגאונות עצומה אשר מסתיר עצמו מחמת ענוותנותו, הושיבו לידו ושוחח איתו בדברי תורה. בחלוף דקות מספר ביקש מבני ביתו שיכבדו את כבוד הרב בכוס תה. הרב ששון לוי סירב בכל תוקף מאחר שנהג לצום כל ימי חייו, וזכה לצום קרוב לארבעים שנה. הבבא סאלי הפציר בו רבות, ומפאת כבודו ניאות הרב ששון בפעם הראשונה לשבור את הצום היומי וללגום מכוס התה. לאחר מכן ביקש הבבא סאלי ללגום משיירי הכוס, ואז נפרדו שני הצדיקים כאשר הבבא סאלי מרעיף עליו אהבה רבה וברכות עד בלי די (‘נר ששון’). מה גרם לחכם ששון לוי לשבור את נדרו אשר נדר והתמיד בו שנים ארוכות? הרצון לעשות נחת לאחר, לכבודו של הבבא סאלי.
כולנו רוצים לעשות נחת למשפחתנו, לחברנו ולעצמנו. כדי לעשות נחת לאחר צריך לוותר מעט על הרצונות שלנו, על ההנאות שלנו וזאת כדי לתת לאחר הרגשה טובה יותר. לפני כל מצווה תיקן רבי יוסף חיים לומר את נוסח “לשם יחוד קודשא”. הנוסח בא כדי לסייע לנו לכוון טוב יותר בקיום המצווה. בנוסח כתובות המילים: “לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו”.
תפקידנו בעולם הוא לעשות נחת רוח לבורא, כיצד? באמצעות עשיית רצונו. אולם כולנו מלאים בתאוות גשמיות רגעיות המסיתות אותנו מדרך המלך, הרצון לעשות טוב לבורא כבול ביצר חזק ומתיש. כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו צריכים אנו להפר את “הסכם השלום” שלנו עם היצר, להפר את הנדר איתו, לוותר על התאוות והרצונות שלנו.
אתה תוותר מעט ובורא עולם ישלים את מעשיך, כמו שאמר שלמה המלך: “בִּרְצוֹת ה’ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ” (משלי ט”ז, ז’) – כשאתה הולך בדרך הישר, בורא עולם ישלים עם אויבך – עם היצרים שלך ויעזור לך להתמודד עם קשיים בדרך.
