בחור אחד לקח את אביו הזקן למסעדה לסעוד את ארוחת הערב. האב היה קשיש ומאד חלש. תוך כדי אכילה נפל דבר מאכל מפיו על בגדיו. הסועדים במסעדה נעצו מבטים באב, הדבר הגעיל אותם, הזיקנה שלו הגעילה אותם, אך דווקא בנו היה שלו ורגוע.
לאחר שהאב סיים לאכול לקחו בנו בשקט לשירותים, ניגב את שאריות המזון מבגדיו ועשה כמיטב יכולתו על מנת להוריד את הכתמים. בהמשך סירק בעדינות את שיערו האפור ורחץ את פניו. בדרך החוצה מהשירותים, השתררה במסעדה דממה, אף אחד לא הבין איך הבן יכול היה לעשות דברים דוחים כאלו.
ניגש הבן לשלם את החשבון. כשסיים והתכוון לעזוב, אדם מבוגר עצר אותו ושאלו: “אמור נא לי, אתה לא חושב שהשארת כאן משהו?” הבן לא הבין את כוונתו והשיב: “לא, לא השארתי כאן כלום”. אמר לו האיש: “השארת! השארת כאן שיעור חשוב מאד, מוסר עבור כל ילד, תקווה עבור כל אב”.
במסעדה שוב השתררה דממה, אותם האנשים שנגעלו מהבן והאב, נגעלו מעצמם. כיבוד הורים זו אחת המצוות החשובות של בין אדם לחברו, אך לא רק מצווה, אלא יסוד, בסיס ודרך חיים. ההורים יורידו לילדיהם את הכוכבים מהשמיים, אך מתישהו, הידיים שלהם ייחלשו, הזיקנה לא תפסח עליהם. דווקא אז אנו צריכים להיות שם, להיות השרירים שלהם, להחזיק להם את החיוך עם הידיים שלנו, לתת להם עוגן ותמיכה, לתת להם מעט ממה שהם נתנו לנו, להיות שם כמו שהם היו שם אז, עבורנו.
אם תכבד את הוריך גם כשלא נוח לך, גם כשלא מסתדר לך, גם אותך יכבדו כשתהיה נצרך, גם לך יסייעו ויעלו חיוך על פניך, ילדיך ילמדו ממך, כפי שאתה היית עם הוריך, כך הם יהיו איתך. לכבד את הוריך הוא יסוד מצוות ואהבת לרעך, הם הרעים שמאד קרובים אליך.
