הפרשן והעיתונאי רוני דניאל, שהלך לעולמו השבוע בגיל 73, הובא למנוחות אחר הצהריים (חמישי) בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. מאות בני משפחה, חברים ועמיתים ליוו אותו בדרכו האחרונה. בהלוויה השתתפו בין היתר שר החוץ יאיר לפיד, שר הביטחון בני גנץ, הרמטכ”ל אביב כוכבי, אלופים במטה הכללי בהווה ובעבר, הנשיא לשעבר ראובן ריבלין וכן עיתונאים בכירים רבים.
שר הביטחון גנץ היה ראשון המספידים: “כבר לא מייצרים כבר אנשים כמו רוני. ניסיתי להיזכר מתי פגשתי אותו בפעם הראשונה ולא הצלחתי. נראה שהוא תמיד היה שם. אנחנו כולנו כאן לא רק כי רוני הביא סיפורים, והוא הביא הרבה כאלו. אנחנו כאן כי רוני היה העיתונאי הכי צבר שיש. והצבריות הזאת שלו דקרה דרך המסך את הלבבות של כולנו, וגרמה לנו בצבא ובמערכת הפוליטית לא רק לדבר אליו, אלא גם להקשיב לו”.
“כשראה איך פוגעים בערכים שהיו יקרים ללבו, לא עניין אותו מה יגידו, ואם היה צריך הוא היה פשוט עולה על טרקטור וחורש את המסך כמו בשדה. וכשכאב לו, ולדעתי כאב לא מעט מבעד לקוצים, הוא דיבר, הוא עשה. תודה בשם אזרחי ישראל על עיתונות אכפתית, תודה שהיית שם כל הזמן”, אמר גנץ.
אחריו נשאה הספד המגישה יונית לוי ופרצה בדמעות. “רוני חבר יקר שלי, בשיחה האחרונה שניהלנו בשבוע שעבר אמרת שאתה קצת עייף. חזרת מהשטח מאוחר. אחרי שהצלחת להירדם העירה אותך ידיעה באמצע הלילה. ביקשתי שתוריד את הרגל מהגז ותנוח, הזכרתי שיש מאחוריך עוד הרבה כתבים, שאתה לא חייב לעשות הכול, להיות בשטח תמיד. שנינו ידענו שזו שיחה מיותרת כמו מאות לפניה. הרי לא תעצור אף פעם. והנה עצרת. ואנחנו המומים”.
לוי המשיכה: “אולי לא היינו צריכים להיות המומים, רוני היה בן 73, חי חיים עמוסים ולחוצים, דאג לכולם חוץ מלעצמו, אבל היה כוח טבע שנדמה בלתי ניתן להכנעה. חשבנו שהוא תמיד יהיה שם כי הרגשנו שהוא תמיד היה. כמו שהוא כתב לי אחרי אחד הטיפולים שעבר: ‘יונקה אל תדאגי, סלע לא נסדק בקלות’. אהבתי אותך מאוד רוני. האמנתי לך, ידעתי שתמיד תשמור עליי אם אקלע לסמטה חשוכה, אמיתית או מטאפורית, הטלפון שיוציא אותי הוא שלך. רבים כאן מרגישים כמוני”.
המגישה הוסיפה: “גם הצופים בבית הרגישו שהם בידיים בטוחות. כשרוני דיבר הקשיבו לו, הבינו שהוא דואג למדינה ולא לעצמו, אכפת לו מהמדינה. קול של שפיות בעולם שהולך ומשתגע. קול המוסר וההיגיון, גם אם לפעמים הרגיש צורך לצעוק שישמעו. אפשר היה להסכים או לא, אבל היה ברור שדיבר מדם לבו. אמת פשוטה, שהולכת עם סנדלים וחולצות ג’ינס מספיק שנים כדי שיחזרו שוב לאופנה. רוני היה אולי הקונצנזוס האחרון. היה כוכב שלא התעניין בכוכבות. התעניין באנשים ואהב לעבוד. לא משנה מי אתה – אם אתה חרוץ, יודע לצחוק על עצמך, לשאוף עשן סיגריות, לטעום מדי פעם לוף ולא להגיד מילה רעה על הפועל תל אביב, רוני היה איתך”.
לסיום אמרה לוי: “זה לא התחיל ונגמר בעבודה. שעות של שידורים, נסיעות ארוכות, שיחות לתוך הלילה. 23 שנות חברות, ותמיד חזרנו לבית שלו, למשפחה שלו, הילדים שלו. הוא דיבר עליכם בלי סוף. היה האבא הדואג והאוהב שלהם וגם במידה מסוימת שלנו. השאלה הקבועה על פני שנים – מתי תתחתני? לא מעטים בינינו הביאו בני זוג לאישור של רוני, לא רק של ההורים. כשהגיע תורי הבנתי שאמנם רצוי בן זוג לוחם, אבל אם הוא שיחק במדים אדומים על הפרקט באוסישקין זה בסדר. סליחה רוני על הרגשנות. היית נוזף בי ואומר שהגזמתי וסליחה, אבל הגיע הזמן להגיד שלוף זה ממש לא טעים. וסליחה אחרונה – שלא הצלחנו לשמור עליך כמו שאתה שמרת עלינו. תחסר לי כל יום”.
