בעוד מספר חודשים החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה הידוע גם כחוק גישור חובה, שנכנס כהוראת שעה בחודש יולי 2016, יעמוד שוב למבחן. החוק נועד לתת הזדמנות נוספת ליישב את הסכסוך בין בני הזוג בהסכמה רגע לפני שהם פותחים בהליך גירושין שהשלכותיו יכולות להיות קשות כלפי כל הצדדים המעורבים.
בשנתיים וחצי שחלפו מאז החלת החוק אפשר לראות שהליכי הגישור גרמו לירידה משמעותית בפתיחת תיקים הן בבתי המשפט לענייני משפחה והן בבתי הדין הרבניים. על פי נתוני הנהלת בתי המשפט שפורסמו בקיץ 2018 חלה ירידה של 40% בפתיחת תיקים בבתי המשפט לענייני משפחה וירידה של 50% בפתיחת תביעות בבתי הדין הרבניים. בני זוג שנחשפים להליך הגישור, כפי שמחייבת הוראת השעה, ככל הנראה מעדיפים להמשיך בתהליך אם בתוך יחידות הסיוע ואם בגישור חיצוני על פני עימות בבתי המשפט.
למרות הנתונים המעודדים, שופטי בתי המשפט לענייני משפחה מציינים שאינם מרגישים את הירידה בפתיחת התיקים. זאת בין היתר משום שהשופטים נדרשים לדון בסעדים זמניים שניתן להגיש במסגרת החוק, כדוגמת מזונות זמניים, עיקולים או צווים לשמירת מצב קיים כדי למנוע הברחות רכוש ושסביבם מתנהלים הליכים שלמים. כאן טמונה אחת הבעיות בניסוח החוק שצריך לפעול ולתקנו. כיום ישנם סעדים זמנים שניתן להגיש טרם הגשת בקשה ליישוב סכסוך וכאלה שניתן להגיש לאחריה. לדעתי יש לנסח סעיף חוק אחד, פשוט וברור שמציב תנאים להגשת סעדים זמניים וקובע את מסגרת הזמנים להגשתם.
בעיה נוספת שמצריכה תיקון היא בניסוח הסעיף שמאפשר הגשת תביעה בתום הליך יישוב הסכסוך. בנוסח הקיים כיום הסעיף כתוב בצורה מאוד מבלבלת ומסורבלת, נקובים בו מועדים רבים שעורכי הדין ואף שופטים אינם יודעים לעיתים להעריך על פיהם את מניין הימים שבו מסתיים עיכוב ההליכים ולאחריו ניתן להגיש תביעות. סרבול זה יכול להוביל לכך שאדם יפסיד את זכות הקדימה שניתנה לו על פי החוק לפנות לערכאות אך ורק משום שהסעיף אינו פשוט וברור דיו.
חוק הגישור הוא חוק מבורך ולדעתי מדובר כבר במעשה עשוי. במהלך השנתיים וחצי האחרונות שבו הוא מיושם ישנה ירידה משמעותית ביותר בפתיחת תיקי גירושין בבתי הדין. חשוב להמשיך במגמה זאת ולפעול ליישב את הסכסוך בהסכמה למען מזעור הפגיעה במשפחות הנמצאות בהליכי גירושין. לכן אני קוראת להפוך את חוק הגישור מהוראת שעה לחוק קבוע אבל זאת רק לאחר שיתוקנו הסעיפים שנכון להיום גורמים לחוסר בהירות ולסרבול והמקשים על המתדיינים, על עורכי הדין ועל השופטים.
*הכותבת היא עו”ד מאיה הר ציון, עורכת דין בתחום דיני משפחה וירושה ומגשרת משפחה
