אתמול הבן שלי אמר לי שאני כבר זקנה. זה הצחיק אותי וגרם לי לחשוב על הזמן – הוא חולף לו. פתאום ברטרו פרספקטיבה אני מבינה שבמשפט כמו “החיים עפים לנו” – יש אמת. צודק הנסיך שלי: התבגרתי, אני אמא לחייל שרק אתמול נולד, הבת המדהימה של בעלי כבר חיילת והאוצר שלנו עולה לכיתה א’. לא להאמין
למדתי לא מעט בחיים שלי ועברתי דרך. לפני מספר שבועות בהרצאה ברחובות שאלה אותי אחת המשתתפות אם זה אמיתי כל מה שאני עושה. “זה לא הגיוני שאת קמה מאוחר, ישנה צהריים ומספיקה כל כך הרבה….”. אני תמיד שואלת את עצמי מה זה להספיק הרבה… הרבה ממה. הרבה ממה שאני בוחרת. ממה שאני נותנת לו עדיפות. ביום שהבנתי שאני לא יכולה לנהל את הזמן שלי משום שהוא מוגבל – החיים שלי השתנו. הבנתי שאני יכולה לנהל את עצמי בתוך מרחב הזמן הקיים. הבעיה המרכזית של האנשים היא שיש סביבם ‘שודדי זמן’. הם מסתובבים סביבנו ללא סממנים חיצוניים, הם לא באמת מבינים שהם גוזלים לנו לא מעט דקות מחיינו, הם פשוט עסוקים במה שהם רוצים וצריכים. אתם בטח מכירים את אלה ששואלים אם אפשר להפריע רק לשנייה… זהו, שזו לא שנייה. 86,400 שניות יש לי ביום. אני מעדיפה לבחור כיצד ל’בזבז’ אותן, אז בטח תגידו שאני חכמולוגית הרי יש מקומות וזמנים שזה לא ממש בשליטתי. נכון. עכשיו תשאלו את עצמכם מה כן בשליטתכם? אם תפעלו במודע ובמכוון יש הרבה דברים קטנים שאם תעשו אותם תצליחו לנהל את עצמכם טוב יותר במסגרת הזמן.
ראשית נתחיל בתכנון… לעבור מרעיון לרעיון, משיחה לשיחה, מוואטסאפ לפייסבוק… זה פשוט זולל לנו זמן. אם התחלנו משימה, כדאי להתרכז בה ולסיים אותה ואם מראש אנחנו יודעים שהיא גדולה מידי מומלץ לחלק אותה למנות קטנות. הרבה בעלי עסקים מגיעים לאימוני לייזר ומשתפים אותי בכך שהם מבזבזים הרבה שעות ולא ממש מבינים על מה ‘בורח’ להם הזמן, ורק כאשר צופים בהם מהצד מגלים שהם לא מודעים לכל ההיסחים שאוספים שנייה ועוד שנייה לדקות ולשעות.
שנית חשוב לבדוק את המשימות שלנו ולא רק בהיבטים של דחוף וחשוב כפי שמוכר לכולנו, אלא גם מה רצוי. לעיתים משימות מרנינות מעלות את מצב הרוח. לא כל מה שאנחנו עושים אנחנו אוהבים אבל כשעושים את מה שאוהבים המוטיבציה עולה.
דבר נוסף הוא תעדוף. לעיתים על אף דחיפותה של משימה ‘רעש’ המשימה הקטנה והלא דחופה כל כך משתק ומעיק שעדיף לנקותה מעל השולחן. זה מצחיק שכמעט כל אדם שאני פוגשת אומר לי שהוא דחיין או מעיד על מישהו אחר שהוא עצלן… בסיכום הכללי אחרי בדיקה מעמיקה אנחנו מגלים שחסרים רק הכלים לניהול עצמי ואז הדברים זורמים.
אני באופן אישי נוהגת להכין רשימה של חלומות… כן, גם מטלות ודברים שאני צריכה לעשות הם בגדר חלומות. באופן קבוע, בסוף כל שבוע, אני מכינה לי רשימה של משימות נגזרות לשבוע הקרוב. ברגוע, לא עמוס. על פי היתכנות ועל בסיס של מגבלות אחרות כמו חוגים, אירועים או קורסים. ממליצה לבחון את יכולת ההספק הידועה לכם ולהשאיר מקום לדברים בלתי צפויים. תמיד יש. זה בדיוק הדברים שלא תלויים בנו. והכי חשוב לדעתי זה איך אנחנו מקבלים אותם… את אותם דברים לא מתוכננים שתקועים לנו כמו עצם בגרון. האם זה באהבה, בתסכול, בכעס או בהשלמה. תלוי מה! הרבה פעמים התגובה שלנו קשורה למה שחווינו באותו היום או איזו היסטוריה יש לנו עם אותו גורם מתקיל.
**
המלצה שאני יודעת שקשה לעמוד בה: אם אינכם יכולים להשפיע על הסיטואציה אל תיקחו ללב.
אז מה עוד אוכל להמליץ לכם על מנת שהזמן העומד לרשותכם יהיה לטובתכם?
תלמדו לומר לא. לא עכשיו, לא כעת, לעולם לא.
תעבדו עם טיימר שייתן לכם פרספקטיבה של זמן.
האצילו סמכויות או תוודאו שהעברתם חניכה טובה כדי שלא תדרשו שוב להסברים.
עבדו בשיטת ה ‘סלמי’ – חתיכה אחר חתיכה.
אל תתנו לשודדים את השלל שלהם או שתנהלו את ה’שוד’.
תנסו להיות ממוקדי מטרה.
כשהמשימה נראית מפחידה פשוט תתחילו.
והכי חשוב לטעמי: תשאירו זמן לעצמכם, תהיו עם המשפחה שלכם ותתכננו גם ימים ללא מטלות ומטרות הקשורות בעבודה… תכינו במקביל רשימה של חלומות לנשמה.
