במוצאי שבת שעבר, מאות ליוו את וותיק העיר, מרדכי בן אבו שהלך לעולמו בגיל 81. בין הנוכחים בהלוויה שהתקיימה בבית העלמין ביבנה, היו רבנים, משפחתו הרחבה ואנשים ברחבי יבנה שהגיעו לחלוק כבוד אחרון לאדם צדיק שעשה כל כך הרבה חסד.
ילדיו של מרדכי הוכו בתדהמה לאחר מותו: "היה איש חזק, לא הראה לרגע שקשה לו. גם לאחר שאשתו נפטרה לפני 7 שנים, עטפנו אותו באהבה ולא נתנו לו לרגע להיות לבד", סיפר בנו, שמעון. מרדכי היה מייצר ועובד בחנות נעליים בת"א ודאג לפרנסת המשפחה. "היה עובד מהבוקר עד הלילה. דאג קודם כל לילדים שלו בלי יוצא מן הכלל", המשיך שמעון.
שמעון מספר על אבא תומך שתמיד הלך בדרך ארץ: "הוא פשוט היה נעים הליכות, אנשים הכירו אותו ביבנה והם נהנו להיות בחברתו, ולשוחח עמו על מנהגי הדת. כיף היה לשמוע אותו בפיוטים של שבת, כשזה היה מלווה עם החיוך והשמחת חיים שלו".
כאמור, מאות מקרובים הגיעו לחלוק כבוד אחרון למרדכי. רבים התקשו להיפרד מאחר ומרדכי נגע בליבם של רבים מתושבי העיר. הנכד, מוריאל מרדכי בן אבו, סיפר: "הייתי קשור אליו מאוד. סבא שלי היה הכל בשבילי, בחיים לא צעק עלינו, התנהג בכבוד, דאג שיהיה לנו הכל כדי שנחייך".
תקופת הקורונה לא העיבה על מרדכי, שזכה להיות בסביבת נכדיו וילדיו: "לאחר שאשתו נפטרה, דאגנו להיות שם בשבילו בכל רגע נתון. הקורונה לא השפיעה על הביקורים שלנו, הגענו מהבוקר עד הלילה ודאגנו לכל צרכיו".
מוריאל הוסיף: "הוא היה מנהיג. הצליח לגדל 10 ילדים למופת עם חינוך מדהים. אני לוקח ממנו את הטוב ואת השמחת חיים שהוא העניק לכל אחד מאיתנו. זה אבסורד, יום לפני שהוא נפטר, עשיתי איתו שיחת וידיאו, הוא לא דיבר אך נופף לי לשלום. לא האמנתי באותו רגע שזה יהיה הזיכרון האחרון שלי ממנו. אתגעגע אליו ממש".
מי שהגיע לחלוק כבוד אחרון, היה רב העיר, דוד אבוחצירה אשר מרדכי היה קרוב לליבו: "מרדכי היה איש נעים הליכות, שמשפחתו הייתה מעל הכל. תמיד היה קרוב לתורה ואהבתו לתלמידי חכמים הייתה ראויה. תמיד חיפש איך לעסוק עוד בתורה".
הרב דניאל בן אבו, בן דודו של המנוח: "על אף גילו המבוגר, מרדכי דאג לארח כל אדם באשר הוא. שבוע שעבר, נכחתי בביתו, מרדכי לא היסס וישר דאג שארגיש בבית. נפטרת בפרשת "לך לך", היית כמו אברהם, אוהב תורה ותלמידי חכמים ותמיד נשארת צנוע ונעים הליכות".
מקרוביו סיפרו בדמעות: "היה אדם נעים הליכות, אדם שהתמסר למשפחתו לאחר שאשתו נפטרה. מאז האירוע הקשה, הוא הרגיש כאילו לקחו לו חלק מגופו. הנתינה והלב הגדול שלו היה במקום ראשון אצלו. מודה על כל דבר, לא התלונן ולא ביקש תמורה על כך. ידע ללכד את משפחתו בשעת קושי ולהיות שם תמיד בשבילם".
