משרד הביטחון דחה שוב ושוב את בקשתו של חייל מילואים להכיר בו כנכה צה"ל, בשל בעיות פיזיות ונפשיות שליוו אותו מאז שהיה מעורב בתאונת דרכים – כששב לביתו משירות מילואים, בשנת 1982. בתאונה עצמה נשבר אפו של החייל והוא סבל מזעזוע מוח קל, ומאז, לטענתו, החל סובל מכאבי ראש, הפרעות שינה, חוסר תיאבון, חוסר ריכוז, הפרעות זיכרון וירידה במשקל.
למרות שהנכות באפו ובדרכי הנשימה, בשיעור 10% – הוכרה כנכות מצה"ל – סירב משרד הביטחון להכיר בנכות כלשהי שנגרמה לו מחמת הפגיעה בראשו. חייל המילואים לא ויתר, והגיע שוב ושוב לפתחו של קצין התגמולים, אשר דחה את בקשותיו, ואף צירף חוות דעת רפואיות שסתרו את זכאותו. גם החלטתו של החייל לערער לבית המשפט על החלטת קצין התגמולים לא צלחה – ובית המשפט קבע כי התאונה לא גרמה לו לסיבוכים הבריאותיים והנפשיים הנטענים.
בשנת 2006 התאבד חייל המילואים, ואשתו פנתה לעורך הדין יואב אלמגור, אשר הגיש בשמה ערעור לבית משפט השלום בראשון לציון על החלטות קצין התגמולים. במסגרת הערעור ביקש עו"ד אלמגור מבית המשפט להורות למשרד הביטחון להכיר בקשר שבין התאבדות המנוח, לבין תאונת הדרכים שאירעה לו במסגרת שירות המילואים.
לדברי עוה"ד אלמגור, השפעותיהם הקשות של זעזועי מוח על בריאות קורבנותיהם זכתה לחשיפה רבה בשנים האחרונות, לאחר מותם ללא עת של מספר שחקני פוטבול, הוקי קרח ומתאגרפים ברחבי העולם, ובעיקר בארה"ב.
לדבריו, מחקרים לא מעטים מהעשור האחרון הוכיחו קשר מובהק בין התפתחות מחלות נוירולוגיות רבות, וביניהן מחלות דמנטיות קשות – לבין זעזועי מוח – ועל כן אך טבעי שמשרד הביטחון יאמץ מחקרים אלה, ויכיר בהשפעותיהן של תאונות עם פגיעות ראש, גם אם הן נחזות כקלות בתחילה, כמחוללות בעיות רפואיות ונפשיות לא מעטות – כפי שקרה במקרה מצער זה.
נוכח חוות דעת סותרות אותן העבירו הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, אשר קבע כי קיים קשר של 30% בין התאונה לבין פריצת הבעיות הנפשיות מהן סבל המנוח. המומחה מטעם בית המשפט קבע כי במשרד הביטחון כלל לא בדקו את הקשר בין זעזוע המוח אותו עבר המנוח, לבין התסמינים הפיזיים והנפשיים מהם הוא סבל לטענתו. כמו כן, התרשמה כבוד השופטת צבייה גרדשטיין פפקין מעדותה המהימנה של האלמנה, ומתחה ביקורת חריפה על החקירה הנגדית שנעשתה לה ע"י נציגי משרד הביטחון. לבסוף קיבלה השופטת גרדשטיין פפקין את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, וקבעה כי קיים קשר בין מצבו הנפשי של המנוח והתאבדותו לבין תאונת הדרכים אותה עבר – ועל כן על משרד הביטחון להכיר בו כחלל צה"ל, באשתו כאלמנת צה"ל. בנוסף, חייבה השופטת את משרד הביטחון לשלם לאלמנה הוצאות משפט.
לדברי עוה"ד יואב אלמגור, ההכרה בנכה צה"ל כחלל צה"ל תיעשה רק כאשר מותו נובע ישירות ממצבו הבריאותי, ולמעשה מנכותו, שנגרמו במהלך שירותו הצבאי, ועקב שירותו. במקרה שכזה זוכה האלמנה לגמלה חודשית, וכן השתתפות רחבת היקף בטיפולים רפואיים ונפשיים – שעלותה יכולה להסתכם במאות אלפי שקלים ואף יותר.
