מי אמר שאי אפשר לעבוד תחת קורת גג אחת תוך טיפוח זוגיות מעוררת השראה? לכבוד יום האישה הבינלאומי, רגע אחרי שציינו את יום המשפחה ועם הרבה הערכה גם לגברים שביניכם, שלפנו מתוך משטרת אילת (כן, כן) חמישה מתוך שישה זוגות יפים ומוצלחים – כאלה שמתראים 24/7 ועדיין מצליחים לנהל זוגיות כמו בספרים הישנים, עם ערכים וכבוד למוסד הנישואים, כאלו שהקימו משפחות, עשו תארים והצליחו להתגבר על מכשולים בעבודתם המורכבת
משפחת בן שאנן | “הכתובת הייתה על הקיר”
סגן ניצב חגית בן שאנן (42) קצינת חקירות ומודיעין מרחב אילת נשואה לרב פקד מוטי בן שאנן (43), עוזר ליועץ המשפטי של מחוז הדרום. הם הורים לשלושה: מופת (11), שניאור (9) ואביגיל (7). היא החלה לעבוד במשטרה ב2001, קצינת מתנדבים באשקלון, הוא שנה קודם כבלש בימ”ר דרום. הניצוץ ביניהם התרחש במשטרת אשקלון, שם כולם ראו שהם מתאימים כמו כפפה ליד – טוב, כולם… חוץ מהם. “מוטי עבר תפקיד ואני הייתי החונכת שלו”, מספרת חגית. “ומאז הפכנו לחברים טובים. אחרי 4 שנים של חברות אמיצה, הפכנו לזוג רשמי, תוך חודש הגיעה הצעת הנישואין ומאז הכל היסטוריה”.
בהיסטוריה הזאת כלולים גם מגורים משותפים באילת, חזרה למרכז הארץ ושוב לאילת – וכמובן תארים. לחגית תואר ראשון בקרימינולוגיה ותואר שני במשפטים, למוטי תואר ראשון ושני במשפטים.
אהבה במקום העבודה – טוב או רע?
חגית: “טוב – כי כמו שנאמר ‘זר לא יבין זאת’, רק מי שמתוך המערכת יוכל לגלות סבלנות והבנה וקבלה, בשל העומסים, הזמינות לצד הוויתורים המשפחתיים והאישיים”.
מוטי: “כייף שיש הבנה כל כך עמוקה וכאשר מדברים באותה שפה ושלא צריך להסביר לעיתים דברים מסוימים שעבורנו הם ברורים ומובנים מאליהם”.
איך הגיבו לזוגיות שלכם?
חגית: “כנראה שהכתובת הייתה על הקיר, רק לנו לקח זמן לראות ולהבין את זה. הסביבה הקרובה שמחה מאוד ושאלה איך לא חשבנו על זה קודם. המעבר מחברות אמיתית וכנה לזוגיות הייתה כל כך טבעית, כך שתוך שנה היינו מתחת לחופה”.
לא חששתם שהזוגיות לא תצליח או שהאהבה תדעך?
חגית: “משטרת ישראל מקפידה הקפדה יתרה בכל הנוגע להעסקת קרובים, במטרה למנוע מצב של ניגוד עניינים והדבר הזה שמטרתו לשמור על עבודה משטרתית תקינה שומר על מערכת היחסים ושלום בית. בנוסף, היה חשש איך אפשר לשלב עבודה תובענית של 2 בני הזוג לצד משפחה וזמינות לילדים, אז לומדים לעשות ויתורים, התאמה במשמרות ובעיקר נעזרים הרבה במשפחה הקרובה… בלי תמיכה משפחתית זה אתגר מורכב יותר. אמא של מוטי נאלצה לעבור איתנו לאילת כדי להיות קרובה וזמינה לסייע עם הילדים – וזה לא המעבר היחיד שהיא עשתה עבורנו. זו הקרבה גדולה – וזה המקום לומר לה שהיא מלכה ותודה ענקית על כך. הרבה מההצלחות המקצועיות שלנו התאפשרו בזכות הזמינות והסיוע שלה, כי כשאתה רגוע מכך שהילדים שלך נמצאים במקום בטוח, השקט הנפשי מאפשר לך להיות טוב יותר”.
איך זה לחזור הביתה אחרי שכל היום ביחד?
“יש ימים שלמים שכמעט לא מתראים בעבודה. כל אחד עסוק בתפקידו, כאשר אין שום ממשק של עבודה משותפת. לעיתים נפגשים באקראי, בחדר האוכל, במסדרון, וזה תמיד מרגש וכיף לראות את בן הזוג לכמה שניות ולדעת שהכול בסדר”.
מה הטיפ שלכם לזוגות שעובדים יחד?
“הדבר הראשון – להקפיד שלא יהיה כל ממשק עבודה משותף זה נכון ובריא וחוסך ויכוחים מיותרים וקבלת החלטות נטולות שיקולים אחרים. בשעות הפנאי ובזמן האיכות עם בן הזוג, להימנע ככל שניתן לדבר על העבודה – טיפ קשה לביצוע כי בסוף זה תמיד מגיע לשם. עבודת המשטרה כל כך מגוונת, חווייתית ואחרת, שיש בה לעיתים גם רגעים קשים ומאתגרים וכמו שכבר נאמר ‘זר לא יבין’ ומי יבין לליבך יותר ממי שיודע בדיוק על מה אתה מדבר…”
לסיום, מה החלום שלכם?
“לקום כל בוקר בריאים, לשמור על משפחתנו ועל ילדנו, תמיד לשרת את הציבור נאמנה ולזכות בכל יום לממש את עצמנו, לדעת לקבל את ההחלטות הטובות וההוגנות ביותר”.
משפחת לב | “ממועדון הפלטיניום – לחופה”
כבר שמונה עשרה שנה נשואה שוטרת הסיור רס״ב עירית לב (45) לרס״ב אריק לב (49) קצין טכנולוגיות ולהם שלושה ילדים משותפים: מעיין (17), עידו (13) ו-תומר (9). “הכרנו בזמן שביקרתי באילת חבר – שוטר שהכרתי באחד הקורסים. התחלנו לצאת בערב בו יצאו כל החברים של אריק למועדון הפלטיניום – ומאותו הערב אנחנו יחד. עברתי לאילת בעקבותיו בספטמבר 2003”.
למשטרה הגיעה עירית בשנת 1998 – אל מתנ”א עפולה. היא שירתה שם עד שעברה למרחב אילת. קדמו לתפקידו הנוכחי של אריק מגוון תפקידים בהם סייר, רמ”ש ק.תיירות ורכז סיור.
איך הגיבו לזוגיות שלכם?
“תגובות תמיד היו – שאנחנו לא נחזיק מעמד. תמיד טענתי שיש הבנה הרבה יותר טובה כי שנינו מבינים את צרכי המערכת, את הקשיים והיחס תמיד היה מיוחד ומתחשב דווקא בגלל היותנו זוג שוטרים”.
אהבה במקום העבודה – טוב או רע?
“דווקא המפגשים בעבודה, לאכול יחד, להיפגש לנשיקה ולתת אחד לשנייה גם את הספייס חיזקו את הזוגיות בינינו. הידיעה שאנחנו נמצאים קרוב ברגעים של אושר, ברגעים של עצבות ולא צריכים לחכות יום שלם כדי לדבר חיזקו את שנינו וחיזקו את הקשר שלנו”.
איך זה לחזור הביתה אחרי שכל היום ביחד?
“בבית אנחנו מגדלים את הילדים ומגשרים על הפער אם לא הספקנו לדבר בעבודה… לרוב הביחד והרביצה מול הטלוויזיה היא הדבר הכי כיף כשאנחנו סוף סוף בבית יחד. אריק עובד שעות מנהלה ואני עובדת כסיירת שטח, המפגשים שלנו הם לרוב בזמן העבודה – זה המזל ולפעמיים זאת הדרך היחידה שלנו להיפגש”.
מה הטיפ שלכם לזוגת שעובדים יחד?
“הטיפ שלנו לזוגות בכלל היא תקשורת וכבוד הדדי. לדעת לתת ספייס כשצריך ואפילו לדעת מתי להציק אחד לשנייה”.
לסיום, מה החלום שלכם?
“החלום שלנו זה להמשיך לאהוב, לגדל את הילדים בנחת, לחשוב על הרגע בו נצא לפנסיה ולצאת לטיול ארוך ארוך ארוך”.
משפחת בניסטי | “ממועדון הפלטיניום – לחופה”
רס״ל חופית חוטה בניסטי (29), שוטרת סיור ורב פקד שלומי בניסטי (36), מפקד יס״מ אילת הכירו במסגרת תגבור כששלומי שירת ביחידת היס”מ בנגב שהגיעה לתגבר את מרחב אילת בשנת 2013 וחופית שימשה סיירת בעיר, אליה הגיעה לפני 12 שנה. שלומי החל את השירות הסדיר שלו במג”ב וביוני 2008 התגייס למשטרה כשוטר קבע ביחידת יס”מ נגב. חופית התגייסה לשירות חובה במשטרה בפברואר 2011, הבינה שזה מה שהיא רוצה לעסוק בו והמשיכה לקבע”.
אהבה במקום העבודה טוב או רע?
חופית: “כשאני חושבת על זה אפשר להגיד שמרבית הצדדים הם חיובים, אנחנו מאוד מבינים אחד את השנייה מכירים את אותם נפשות, מכירים את תהליכי המשטרה ואת דרשותיה וזה משהו אשר מקנה לנו שיח תמידי ותקשורת טובה. מנגד היות ושנינו עובדים בשטח זה קצת קשה לצד הורות לילדים קטנים ובכלל ניהול חיי שגרה רציפים אבל בשל העובדה שאנחנו משרתים באותו ארגון זה מאפשר לנו לגלות הבנה וסבלנות אחד כלפי השנייה”.
שלומי: “אני לא יודע אם מישהי שהייתה עובדת במקום אחר הייתה מצליחה להכיל אותי ולהבין אותי היות ואני קצין אני יכול כל כמה שנים להיות במקום ואפילו עיר אחרת, מבחינת השעות שאני צריך לתת, זמינות ואחריות מקצועית ואישית שיש לי בעבודה”.
חופית: “לא כל גבר היה מקבל בהבנה שאני צריכה להעדר מהבית בין פעמיים לשלוש בשעות אחר הצהריים ובלילה במיוחד שיש ילדים מאוד קטנים בתמונה שלא נדבר על קורסים והכשרות רחוק מהבית… ויש עוד דוגמאות רבות של מצבים שלא בטוח היו מחזיקים מעמד אם היינו נשואים לבן/ת זוג שעובדים במקום אחר”.
איך הגיבו לזוגיות שלכם?
חופית: “בהתחלה הרגשתי שבצורה טובה מאוד, אף אחד לא נתן לי להרגיש שזה מכשול עבורי. עכשיו עם הזמן ששלומי מתקדם ואנחנו כבר משפחה זו לוגיסטיקה אחרת והמערכת מבינה שזה לא רק שלומי או רק חופית זה ביחד ועוד 3 ילדים”.
שלומי: “לא הרגשתי שינוי משמעותי. תמיד ראו אותנו באור חיובי ואני בטוח שלא הורגש באף מקום שהבאנו את הבית לעבודה או שזה היווה הפרעה במילוי התפקידים שלנו”.
לא חששתם שהזוגיות לא תצליח או שהאהבה תדעך?
חופית: “ישקר מי שלא יגיד שזו עבודה יומיומית ולא פשוטה, בשנה וחצי הראשונות לקשר הייתי עולה כמעט כל יום בתחבורה ציבורית לב”ש לראות את שלומי וחוזרת למשמרת הבאה. כמובן שהיה צריך לרצות מאוד כדי שזה יצליח. האהבה לרגע לא דועכת בעיניי, באמת ולא כקלישאה – אלא ההפך: ככל שעובר הזמן אני מרגישה יותר אוהבת ומחוברת לבעלי שהיום הוא אב ילדי, החבר הכי טוב שלי ויש לו משמעות ענקית בחיים שלי”.
שלומי: “כשהייתי גר בעיר אחרת הייתי נוסע בסופי שבוע לאילת, היינו מדברים המון בטלפון, אפשר להגיד שעות. התאהבנו והקשר התחזק מיום ליום. שהבנו שזה זה ושנינו רוצים את זה אז עשינו הכל כדי שזה יצליח, לא פשוט אבל ברוך ה’ מרגיש שאנחנו מצליחים עד היום. עברתי לאילת בסיום קורס קצינים וזה היה עוד מבחן לקשר, לגור ביחד ועוד לפני חתונה בעיר שכולם היו זרים לי. הדרך הייתה עם עליות וירידות אבל אני חושב שהחברות שלנו היא הבסיס לכל זה”.
איך זה לחזור הביתה אחרי שכל היום ביחד?
חופית: “חחח נגעת בנקודה רגישה, זה באמת לא פשוט גם יש את העניין הזה של יצירת חברויות שלא תמיד נראות לשני הצדדים אבל בסדר לומדים גם את זה ומשתדלים שלכל אחד יישאר העולם שלו בתוך העבודה”.
שלומי: “אנחנו לא מתראים הרבה אני במרחב והיא בשדה אבל אם מתראים אז זה כיף לראות את אשתך באמצע יום עבודה, לא כל אחד זוכה לזה לא?”
מה הטיפ שלכם לזוגות שעובדים ביחד?
“בראש ובראשונה לא לתת לעבודה להשתלט על הבית ולא לתת לזה לנהל אותנו. יש חיים מעבר לעבודה ואסור לשכוח את עצמנו ואת הזוגיות. דבר נוסף שהוא מאוד חשוב בעניינו זה שכל אחד יעשה איזשהו תחביב חיצוני בנפרד לעצמו ולנפש שלו”.
לסיום, מה החלום שלכם?
חופית: “שכל אחד יגשים את עצמו במקום העבודה מבלי שזה יבוא אחד על חשבון השני ומעל הכל להצליח בתוך זה להיות הורים טובים למלאכים שלנו”.
שלומי: “ברמה המקצועית להגיע הכי רחוק שאני יכול ושואף, להצליח לגעת באנשים שלי ולעמוד באתגרים וביעדים שיצבו בפניי. ברמה האישית להמשיך להיות החבר הכי טוב של אשתי, לאהוב, להכיל ולהבין אותה כמו שאני היום ולצמוח ביחד עם הילדים שלנו”.
משפחת בוסקילה: “כשזה זה – זה זה!”
האהבה פורחת אצל זוג השוטרים הצעירים רס״ל לינוי (25) – שוטרת תנועה מתנ״א אילת ורס״ל דניאל בוסקילה (31) – שוטר סיור במשרד תנועה במשטרת אילת. סיפור ההיכרות שלהם החל במהלך תפקיד באגף התנועה הארצי במשמרת משותפת ביחד. שם הם הבינו שעם כל הכבוד לג’וב, אסור להם לפספס. כיום הם חובקים את לירוי יצחק, בן החודשיים.
אהבה במקום העבודה – טוב או רע?
“בתחילת הקשר כאשר היינו באותה יחידה זה הקשה על חיי הזוגיות בשל המשמרות ההפוכות ובעת ההתפצלות ליחידות שונות ניתן להרגיש כי חל שינוי לטובה המאפשר שמירה על זוגיות בריאה”.
איך הגיבו לזוגיות שלכם?
“תגובת המפקדים לתחילת הקשר היה בפירגון רב מאוד אך הציפו מולנו את הקושי שהולך להגיע במשמרות עד להפרדת היחידות”.
לא חששתם שהזוגיות לא תצליח או שהאהבה תדעך?
“לא חששנו שהעבודה תפגע בזוגיות – כשזה זה – זה זה!”
איך זה לחזור הביתה אחרי שכל היום ביחד?
“הכי כיף בעולם לחזור הביתה כשכול אחד סיים את התפקיד שלו ביחידה שלו, מעבירים חוויות ואחר כך משאירים את העבודה מחוץ לדלת ומתעסקים באהבה”.
מה הטיפ שלכם לזוגות שעובדים ביחד?
“עבודה זה עבודה, בית זה בית”.
לסיום, מה החלום שלכם?
“להמשיך לשרת את המדינה בכבוד רב תוך בניית משפחה עם המון ילדים בריאים ומאושרים”.
משפחת גומס: היכרות בפגישה עיוורת
בשנת 2005 הכירו טל (39) – שוטרת במחלק המודיעין ונמרוד גומס (42) – חוקר מעבדת זיהוי פלילי בפגישה עיוורת, הקימו בית לתפארת עם שלושה ילדים: עידו (12.5) ותאומים בני 9 והגיעו לאילת לפני שמונה שנים.
“רק באילת חווינו ממש מה זה לעבוד ביחד למרות שגם במרכז הייתה תקופה של שנה וחצי משותפות”, אומרת טל. “אנחנו משתדלים לראות את היתרונות שאפשר לראות אחד את השנייה במהלך היום… כשמדברים על אנשים בעבודה אז השני מבין על מה מדובר”.
לא חששתם שהזוגיות לא תצליח או שהאהבה תדעך?
“מניחה שיש חשש כמו כל הזוגות ולכן משתדלים לעבוד על זה, משתדלים להשאיר את העבודה מחוץ לדלת עד כמה שניתן”.
מה הטיפ שלכם לזוגות שעובדים ביחד?
“להיות חברים אחד של השני ולדעת להפריד, להשתדל לא לשתף במריבה עם קולגה אחרת כדי שזה לא ישפיע על היחסים שלו עם בן הזוג, כמובן כשמדובר במריבה מינורית והכי חשוב לכבד אחד את השני ולהשאיר מריבות או חוסר הסכמות בבית כי החברים בעבודה הם משותפים. זה לא קל אך אפשרי”.
לסיום, מה החלום שלכם?
“החלום שלנו – או יותר נכון לומר השאיפה היא להמשיך ככה, כמו שאנחנו, וליהנות מהחיים והילדים כשכולם בריאים”.
