פרסום ראשון: סגן המנהל ברחובות, עשוי להיעצר בגין מעשה סדום, שביצע, לכאורה לפני 16 שנה * על הפרשה הוטל צו איסור פרסום האוסר לפרסם את החשוד
פרשה חדשה מטלטלת את עולם החינוך ברחובות כאשר במרכזה סגן המנהל בתיכון ברחובות, נגדו הוגשה תלונה במשטרה בגין מעשה סדום. לאחר עימות שנערך היום בין הצדדים – ביום רביעי תתקבל הודעה מהפרקליטות האם מדובר בהתיישנות או שמא לא – במידה ולא מדובר בהתיישנות, ייעצר מיידית. את התלונה הגיש ערן אלגרבלי, בן 31 מתל אביב, במקור מאשדוד – שם התחנך.
“ברצוני לשתף אתכם בסיפור שלי, וצריך את עזרתכם – לאחר שתיקה של 15 שנה, איני מסוגל לשאת את זה יותר! אני ערן ועברתי אונס!” – כך פתח ערן אלגרבלי את הפוסט שפרסם היום בפייסבוק. “זה משפיע עליי בכל היבט בחיי. עד היום ובכל יום אני לא מצליח למצוא את השקט שלי. בגיל 15 למדתי במקיף ב’ באשדוד, שהיום הוא מקיף אמית ב אשדוד. בית ספר ממלכתי דתי, כיתות מופרדות בנים לחוד ובנות לחוד. בית ספר שמנחיל לערכים ודרך ארץ. איני יכול לרשום את שמו של אותו מורה, אבל אתאר לכם את המעשה הנורא הזה… הייתי ילד מאוד תמים ועדין, לא האמנתי שדבר כזה יקרה דווקא לי. גדלתי בבית דתי, להורים שומרי מסורת, שחינכו אותנו לקבלת האחר ואהבת האדם. הוריי רצו שאלך לבית ספר דתי כי חשבו שזהו המסלול האידאלי עבורנו אך לא העלו בדעתם שמנקודה זו חיי יישתנו.
“במסגרת הטיול השנתי בבית הספר, נסענו לאילת ובאחת הפעילויות לקחו אותנו להפלגה. במהלכה ניגש אליי אותו מורה וניצל הזדמנות שאף אחד אינו בסביבתי, ושאל אותי האם הייתי עם גברים ואם בא לי לנסות (אסור לשכוח שלפני 15 שנה דבר זה היה טאבו) כמובן שהסמקתי – בכל זאת הייתי ביישן, ועניתי שלא, וגם אין לי עניין בגברים ורק בנות מעניינות אותי. למרות זאת אותו מורה חביב ניסה בכל דרך אפשרית להוציא אותי בערב ל״טיול״ בטיילת אך ההנהלה לא הסכימה וזה לא יצא לפועל (בתור ילד תמים להסתובב בטיילת של אילת זאת חוויה). לאחר שסירבתי חשבתי שמורה שיחרר אך מסתבר שלא כך היה המצב.
“כעבור תקופה קצרה, לאחר בגרות בהיסטוריה (שאותו מורה בחן אותי בעל פה) הציע המורה להסיע אותי לעבודה אחרי בית הספר והסכמתי כי עבדתי באולם מחוץ לאשדוד, אך בדרך המורה נזכר ששכח משהו בביתו שברחובות. נסענו לכיוון הבית שלו והוא ביקש ממני לעלות איתו כדי להביא משהו, משם כלום לא היה בשליטתי – נכנסתי למצב קיפאון, ואתם יכולים לדמיין מה התרחש שם. מילים כמו תפסיק, זה כואב, או שאני סתם עובר ברחוב ומריח את הריח שלו עוברת בי חלחלה ושלא נדבר על הדימום שאחרי, אני מדגיש הייתי בן 15.
“בנוסף – כדי להכות חטא על פשע, בתקופת הצבא אותו מורה התקשר אליי כדי לוודא שלא דיברתי עם אף אחד ואם הכל בסדר איתי ושהוא מצטער, וביקש ממני לא לדבר כדי שהתא המשפחתי שלו לא יהרס. הסברתי לו שחיי הרוסים כבר בגללו ושאין דרך לתקן את זה וסליחתו אינה מתקבלת ושיעזוב אותי לנפשי. אז אומנם משפחתו לא נהרסה ואף אחד בסביבתי עד היום לא ידע מכך מרוב פחד ובושה שידעו שעברתי דבר כזה! אך לא עוד להתבייש! אחרי 15 שנה אני פותח את זה בעקבות תואר שעשיתי בחינוך ובו הבנתי מהי המשמעות של ילד ומה הם הגורמים להתפתחותו ואיך הילדות יכולה להשפיע על העתיד. הבנתי שאסור לי לשתוק יותר – אם לא בשבילי אז בשביל ילד אחר חלילה. אותו מורה התקדם מאז בחייו ועדיין נמצא במערכת החינוך, בעמדת מפתח! עמדת כוח! וניהול! להמשיך ולשתוק על זה, מצפונית אני לא יכול יותר. מכאן אני פונה אל כולכם – מי שעבר מקרה דומה ואינו יכול לשאת זאת עוד שלא ישתוק! תפקידנו – הנפגעים למנוע מקרים דומים בעתיד, ולדאוג שאותו מורה לא ישאר בתפקיד חינוכי ויהיה בעל כוח כלפי מישהו שאין לו כוח”.
פנינו לקבלת תגובה מהחשוד – אולם הוא ניתק את הטלפון פעם אחר פעם. פרקליטו, עו”ד ירון פורר מסר בתגובה: “מרשי מכחיש מכל וכל את טענות המתלונן, יותר מתמוה כיצד במשך 15 שנה נזכר זה עתה המתלונן להגיש תלונתו כנגד מרשי יודגש שגם לאחר תום הלימודים, מיוזמתו התקשר המתלונן למרשי לשיחות חולין ומעולם לא טען כנגדו טענה כלשהי. מוזר איך במשך 15 שנה איש לא שמע דבר תלונתו כולל הוריו, גורמי חינוך כאלה ואחרים. המתלונן מעליל על מרשי ואנחנו שומרים על זכותנו להגיש כנגדו תביעת לשון הרע”.
תגובת עיריית רחובות: “מייד עם הבאת המקרה לידיעת העיריה, החלה בדיקה בנושא. העניין בבדיקה, והעירייה תפעל על פי הוראות החוק בנושא”.
