מימד העתיד במפגש יעקב ועשיו – מדוע אמר "ויעקב ויהי לי שור וחמור" כאשר גלוי לעין שהיה לו הרבה יותר מזה?
פרשת וישלח מביאה אותנו לאחד הצמתים היותר גדולים בחיי האומה הישראלית. מפגשו של יעקב עם עשיו, מתרחשת בשני מימדים: אחד במימד ההווה של יעקב ועשיו והמימד השני הוא בעתיד – בהתנהלות בין עם ישראל לתרבות המערבית והמפגש עם אומות העולם. יעקב שולח לעשיו מתנות, בעלי חיים שונים שמהווים משק שלם של אדם חקלאי. יעקב אומר לעשיו "ויהי לי שור וחמור ואשלחה להגיד לאדוני", לכאורה וכי יש לו רק שור וחמור, הלא שלח כעת בעלי חיים רבים. מה רצה יעקב לומר לעשיו בביטוי זה? חז"ל מבארים שליעקב ושנים עשר בניו יש כוחות רוחניים של שאיפות ואידאלים לתיקון העולם ובניינו. שור מסמל את כוחו של יוסף הצדיק – וחמור מסמל את כוחו של משיח בן דוד משבט יהודה. שני הכוחות הללו, יש בהם כדי לתת לכל העולם כולו חיים, שאיפות וכלים לתקן את העולם ולהביאו למצב של שלמות רוחנית ושלום בין העמים כולם.
יוסף שמסמל את הכוח של הבניין החומרי והתיקון הכלכלי מתוך קדושה וערכים, יוסף שיש ביכולתו להיות בתוך העמים כולם ולהביא אותם אל ההכרה במציאותו של בורא עולם וההבנה שהחומר מהוה חלק מתהליך הרבה יותר גדול של העלאתו של החומר לערכים של קודש. יוסף קשור לעמים מעצם היותו יודע שבעים לשון של חכמי אומות העולם, בהיותו מכנס ואוסף את כל האוצרות ובידו לכלכלם בימי המשבר במצרים. יהודה בהיותו איש של "הפעם אודה את ה' ותקרא שמו יהודה" יודע להבין את המטרה המרכזית ביצירת האומה הישראלית, "הייתה יהודה לקודשו ישראל ממשלותיו". יהודה מגלה את הקודש שבתוך חיי האומה – ועל יסוד זה משיח בן דוד בונה קומה רוחנית זו באומה הישראלית בעבור כל העמים כולם. אם כן, יש בתוכנו כוח אחד שביכולתו לפנות לאומות העולם ולקרבן למציאת ה' וכוח נוסף שהינו הכוח המיוחד והמרכזי יחד עם הכוח הראשון בעניין הקודש בעם ישראל. אם כן, יעקב אומר לעשיו ויהי לי שור וחמור, אנחנו יום אחד נוכל להביא את העולם להשלמתו ובניינו החומרי והרוחני אשר מיוסדים על אבני הקודש של עם ישראל. יעקב נאבק כל הלילה עם מלאכו של עשיו, מאבק זה מתאר את ימי הגלות הצער והמשבר שהאומה הישראלית תחווה בחייה ההיסטוריים בעבור העולם כולו. המפגש בימי הגלות בין ישראל לאומות העולם יש בו כדי לטעת זרעי אמונה בעמים, שכך לאחרית הימים זרעים אלה יהיו כבר זרעי חיים של אמונה והכרה במציאות ה' יתברך.
לקראת בוקר מבקש המלאך של עשיו "שלחני כי עלה השחר", שחר זה מסמל את ימי הגאולה שעתידים להיות באחרית הימים. כך עונה יעקב לעשיו בהצעתו לבוא יחד אתו, "אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה, עד לבוא אדוני שעירה". יעקב מבאר לעשיו שימי הגאולה שלה אנו כל כך נכספים מצריכה לעשות עבודה רבה בהקמת האומה הישראלית ובבניינה בארץ ישראל – ומתוך כך נוכל להאיר את העולם כולו באורם של ישראל. חז"ל אומרים שבמקרא לא נמצא שיעקב בא אל עשיו שעירה. בדברי הנביא נאמר: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". המפגש שעליו מדבר יעקב הוא כאשר שני המושיעים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, יעלו בהר עשיו לתקן את החומר ואת העשו-יות בעולם ומתוך כך יתגלה מלכותו ושמו של בורא עולם. כך בכוחות נפש האדם, אנו מוצאים התמודדות בין הכוח המבקש לפרוץ גבולות כעשיו ולתקן ולהביא שלימות ככוחו של יעקב. האדם מצמיח בנפשו כוח ככוחו של יוסף, אשר בונה את הבניין החומרי שבתוכו כך יודע שכולו מחובר לכוח של יהודה, המחובר להכרה ולהבנה וההעמקה במציאות ה' בעולם וקיום מצוותיו.
