לפני כמה שנים, כשהייתי בשליחות בבנגקוק, ישב אתנו בשולחן שבת מפקד כיבוי האש באחת הערים בארץ, וסיפר סיפור יפה שקרה לו שבועיים קודם
וכך סיפר: “טסתי לאוסטרליה לכנס של כבאים מכל העולם. הגעתי לעיר שבה מתקיים הכנס ביום שישי אחר הצהריים. מיד התחלתי לברר היכן יש בית הכנסת, אך אף אחד לא ידע. החלטתי שבשבת בבוקר אמשיך לחפש. בשבת בבוקר יצאתי לחפש בית כנסת, הסתובבתי ושאלתי, ואף אחד אינו מכיר. אחרי כשעה של חיפושים נשברתי, נעמדתי ברחוב וחשבתי על הסיפורים שהילד שלי, שלומד בבית ספר של חב”ד, מספר לי תמיד, סיפורים על הרבי שעוזר ליהודים בודדים במקומות נידחים. הרמתי את ראשי, עצמתי עיניים ואמרתי: ‘הרבי מלובביץ’, אתה אוהב אתגרים, נכון? הנה יש לך יהודי שנמצא לבד במקום נידח באוסטרליה, ורוצה בסך-הכול מניין. אולי תעזור לו?’ אני לא מסיים את המחשב, ופתאום אני שומע מישהו שואל: ‘סליחה, אתה יהודי?’ אני פוקח את העיניים ורואה מולי חב”דניק, והוא אומר לי: “בבקשה, בוא תשלים לנו מניין, חסר אחד”. הייתי המום. הלכתי אתו, נכנסנו לדירה, ואכן יושבים שם עוד שמונה יהודים וביחד אנחנו מניין. כולם התרגשו והחלו להתפלל. לאחר התפילה, הרב הסביר לי שהם מתחילים כאן מניין חדש. שעה ארוכה המתינו לעשירי, וכולם התייאשו. אף אחד לא האמין שיהיה מניין היום. אך הרב אמר להם: ‘אני אלך לרחוב ואמצא יהודי’, וכך ראה אותי עומד ברחוב ופנה אליי. אני התפללתי מהצד שלי, והם מהצד שלהם, ואלוקים שמע וצירף את התפילות של כולנו”.
בפרשתנו מסופר כי אבימלך לוקח את שרה מאברהם, והקב”ה מעניש אותו ואת כל ביתו בכך שאינם יכולים להביא ילדים לעולם – “כי עצור עצר ה’ בעד כל רחם לבית אבימלך”, ואומר לו: “השב אשת האיש… ויתפלל בעדך”. ואכן, אברהם מתפלל על אבימלך ועל אנשי ביתו. מיד אחר-כך מסופר ששרה נפקדה וילדה את יצחק. אומרים חז”ל: “מכאן שכל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר – נענה תחילה”. כלומר, בסיפור זה התורה מלמדת אותנו שאם אדם צריך משהו, ובמקום לעמוד ולבקש בעבור עצמו, הוא מבקש בעבור חברו – הוא ייענה תחילה. מידה כנגד מידה – מי שדואג כל כך לחברו, הקב”ה דואג לו וממלא את רצונו.
הרבי מלובביץ’ מסביר שגם אם אדם התפלל על חברו רק מפני שהוא יודע שתפילה זו תעזור לו שבקשתו על עצמו תתקבל – ייענה תחילה, מכיוון שלמעשה התפלל על חברו, וחברו מקבל תועלת מהתפילה (והרי זה כמו במצוות הצדקה, שעיקרה שהעני יקבל את צרכיו וכוונת הנותן היא טפלה). עם זאת ברור שיש לשאוף להגיע לדרגה גבוהה יותר – תפילה על חבר הנובעת מרגש אמיתי של אהבת ישראל, עד כדי כך שטובתו של הזולת נוגעת לו יותר מאשר טובתו האישית. הבה נרגיל את עצמנו להתפלל על חברינו גם אם התפילה נובעת מהרצון שתפילתי האישית תיענה. לאט לאט נלמד להוריד את האינטרס האישי, ולהתפלל מתוך רצון אמיתי שלזולת יהיה טוב, וכפי שזכינו לראות את דאגתו של הרבי מלובביץ’ לכל יהודי באשר הוא ללא שום אינטרס.
