חסיד מחסידות כלשהי נכנס פעם אל הרבי מלובביץ’ לקבל את ברכתו. לאחר שהרבי נתן לו את עצתו ואת ברכתו, ביקש ממנו שיגיד דבר תורה ששמע מרבו לאחרונה.
סיפר החסיד שהאדמו”ר שלו עשה סיום על מסכת חגיגה, שבה מדובר על כך שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון. הרבי שלו שאל: אם הם פושעי ישראל – איך אפשר לומר שהם מלאים מצוות כרימון? הקשיב הרבי מלובביץ’ לדברי החסיד, ואמר לו בפנים רציניות: “גם אני למדתי את הגמרא הזו, וגם בלבי התעוררה שאלה – אם הם מלאים מצוות כרימון, איך אפשר לכנות אותם פושעי ישראל?…”
▪▪▪
בפרשת פקודי מסופר על הכנת בגדי הכהן הגדול. נוסף על ארבעת בגדי הכוהנים הפשוטים, היו לכהן הגדול עודד ארבעה בגדים מיוחדים, ואלו הם: החושן ועליו שתים עשרה אבנים טובות, ועל כל אבן שם של אחד מהשבטים; האפוד – מעין סינר עם שתי כתפיות, ועל כל כתף אבן עם שמות של ששה שבטים; מעיל שעל שוליו פעמונים ורימונים שירעישו בכניסתו אל הקודש; וציץ, תכשיט על המצח, כולו זהב טהור, ועליו המילים “קודש לה'”. הכהן הגדול היה שליח ציבור, שליח של כל עם ישראל. בעבודתו שהיא “קודש לה'” ומטרתה לכפר על העם, היה עליו לייצג את כל העם. בגדיו המיוחדים – חושן, אפוד ומעיל – בעצם ייצגו את כל עם ישראל.
על החושן ועל האפוד הופיעו שמות השבטים, אבל הם ייצגו את בני ישראל כשהם במצב טוב מבחינה רוחנית. וכיצד היו מיוצגים פשוטי העם והאנשים שאינם ברמה הרוחנית הרצויה? לשם כך היו הפעמונים והרימונים בשולי המעיל – שולי המעיל מסמלים את השוליים של עם ישראל, ועל השוליים שמו רימונים, אשר מזכירים לנו שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון. על השוליים שמו גם פעמונים, ורעש הפעמונים מסמל זעקה של יהודי אשר נמצא רחוק וצריך לצעוק כדי שישמעו את רצונו להתקרב אל הקב”ה. בהיכנס הכהן הגדול לבית המקדש – היה חייב להיכנס כך שהפעמונים והרימונים ירעישו, כדי שכולם ידעו שהכהן הגדול מייצג את כל העם כולו, ואפילו את היהודים הפשוטים ואת אלו שלעת עתה נמצאים בשוליים מבחינה רוחנית. רק כשיזכור את כולם וייצג את כולם – תתקבל תפילתו בעבור העם.
▪▪▪
יהי רצון שגם אנחנו נלמד לראות את הטוב שבכל יהודי – לראות עד כמה הזולת מלא מצוות כרימון. נעשה כל מאמץ לקרב זה את זה ולהתקרב כולנו יחד לקב”ה, ונפעיל את הפעמונים בזעקה אמתית שרצוננו לראות את הגאולה השלימה בקרוב ממש.
