מחלוקת לשם שמיים מאפשרת גילוי המרחב השלם והעמוק ביותר, אך מחלוקת שבנויה על אינטרסים אישיים, תאווה וכבוד אין סופה להתקיים כי אינה אחוזה באמת האלוהית
פרשת קורח מבטאת יותר מכל את מושג המחלוקת בעם ישראל. אמנם, למחלוקת ישנם היבטים שונים בלשון המשנה – מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים ובלשון חז”ל “אלו ואלו דברי אלוהים חיים”. אם כן, מה מאפיין את המחלוקת שהיא לשם שמיים ואת המחלוקת שאינה לשם שמיים?
בגמרא נאמר: “תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם”, שנאמר: “וכל בניך למודי ה’ ורב שלום בניך, אל תקרא ‘בנייך’ אלא ‘בונייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל”. חז”ל מלמדים אותנו במאמר זה שתלמידי חכמים, למרות ריבוי המחלוקות והדיונים בתלמוד ובמדרשים, נקראים “בנאים” והם שמבטאים את השלום בעולם.
השלום נבנה מריבוי הדעות והגוונים אשר מאפשרים למצוא את המרחב הגדול ביותר של המשמעות של מציאות ה’ בעולם. המציאות האלוהית הינה רחבה ועמוקה ובאמצעות הפסיפס הרוחני הבא לידי ביטוי בדרשות ובלימודים, אנו מגלים את מרחב החיים הגדול והשלם ביותר, ועל ידי כך בונים את העולם ומאפשרים לכל צבע וקשת בעולם להופיע בתוך המרקם השלם.
תופעה זו אינה באה על חשבון מישהו או צבע אחר, אך היא שמאפשרת לגלות את המרחב השלם והעמוק ביותר – וכך, נבנית מחלוקת לשם שמיים שסופה להתקיים. אך מחלוקת שבנויה על יסוד אינטרסים אישיים וחולשות רגשיות דוגמת קנאה, תאווה וכבוד המוציאים את האדם מן העולם – מחלוקת כזו אין סופה להתקיים כי היא אינה אחוזה באמת האלוהית, אלא בנגיעות האישיות.
לכן, חז”ל מתארים את הבניין השלם בריבוי הדעות המבטא את השלום האמיתי. אם כן, קורח ביטא את המחלוקת הנוגעת בכבוד, תאווה ובקנאה שהוציאו אותו מן העולם ובכך הוא נהפך לסמל למחלוקת שאינה לשם שמיים. זאת בעוד שלימוד דעותיהם והשקפותיהם של חז”ל מהווים את הבניין היציב והאיתן בעולמינו.
